האם אמירת הפקר הופכת נתינה להפקר?
שאלה
שאלה קצת מוזרה, מחילה.. אם אני נותן למישהוא אוכל, וכשאני נותן לו את זה אני אומר הרי זה הפקר לכל , האם זה נחשב הפקר? פשוט רבינו רבי נחמן מסביר שע"י נתינת צדקה לעני הגון זוכים לתיקון הברית, ולהפך, נתינת צדקה לעני שלא הגון פוגם בברית. אז אני שואל, אם אני רוצה לתת אוכל לעני, אבל מכיוון שאיני יודע אם הוא הגון או לא, ברגע שאני נותן לו את האוכל אני אומר הרי זה הפקר לרשות הציבור, האם זה נחשב שהפקרתי את הרכוש או שזה נחשב שנתתי לו צדקה? פשוט ככה אפשר להימנע מלהכשל בעניים שאינם הגונים, שזה פוגם בברית.. ובכל זאת אם אני רואה מישהוא רעב אני יכול לעזור לו ..
תשובה
אם יש כמה עניים, תן להגון מביניהם. אם יש אחד, כל עוד אין אינדיקציה שאינו הגון, יש לדונו לכף זכות שהוא הגון, ולתת לו. אם מדובר באוכל, תבקש שיברך כדי שיזכה אותך במצווה. משום שאסור לתת אוכל לאדם שודאי לא יברך.