מה המגבלות ההלכתיות לנשים בעיסוקי קודש?
שאלה
שאלת עיסוק מקצועי לנשים קיימים מספר עיסוקים על טהרת הקודש, כגון גישור - כשרות - מילה - ניקור - סת"ם - מקוואות - שחיטה ועוד. רובם נעשים ע"י גברים, מקצתם הקטן ע"י נשים. מה המגבלה ההלכתית של האישה (זולת צניעות וטהרה) בבחירת העיסוק המתאים בתחומי הקודש?
תשובה
בהנחה שהנשים יראות שמים (תוך שמירת הלכות יחוד ושאר דינים), וגם מקצועיות בתחום- אין בעיה בתחום הגישור, ובתחום הבלניות. לגבי משגיחת כשרות, זו מחלוקת בין החיי אדם לערוך השולחן, והמקל יש לו על מי לסמוך. אשה לא תמול תינוק (יו"ד תחילת סימן רסד, ברמ"א ובט"ז). מעיקר הדין מותר לאשה לשחוט, אך הבית יוסף הביא הראשונים שסברו להמנע, וכך הכריע הרמ"א למעשה, ביורה דעה תחילת סימן א. אשה לא יכולה לכתוב סת"ם, כמבואר במנחות דף מב, ובשו"ע או"ח סימן לט, ובעוד מקומות. לגבי מגילת אסתר, יש בזה מחלוקת ראשונים, ואחרונים, ומעיקר הדין אם כתבה המקל לקרוא בזה יש לו על מה לסמוך, אך לדעת חלק מאחרונים לא יצא ידי חובה. לכן ודאי לכתחילה יש להמנע מלהכנס לספקות הללו. לגבי מגבלה עקרונית לאשה בלקיחת חלק בעבודת ד'- אין כזו. להיפך, הנשים היו הראשונות לקבל תורה בסיני, כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל אלו הגברים. יש הלכות, כל מקרה לגופו, מי רשאי לעשות מה. גבר לא יכול להביא קרבן יולדת, ואשה לא יכולה לכתוב סת"ם, וכדומה. יעויין במאמרו של הגרי"ד, המסביר שהחלוקה ההלכתית בין אשה לגבר, למשל בכך שהיא פסולה לעדות ולדון, אינה קשורה כלל לשאלה האם התורה מחשיבה אותה פחות או יותר, אלא לקטגוריה הלכתית אלוקית, שאינה כפופה כדבריו 'להגיון הקומנסנס של הביזניסמן'.