האם באפרת חוגגים פורים גם בט"ו?
שאלה
האם באפרת יש השנה לחגוג את פורים גם בט''ו?
תשובה
השו"ע פסק שיש צורך בסמוך או נראה. דהיינו שעיר הסמוכה או נראית לעיר מוקפת, גם היא קוראת בטו'. אמנם, נחלקו הראשונים מהו גדר 'נראה'. דעת הר"ן שהכוונה היא בתוך מיל. אך ביותר מכך, גם אם נראית העיר, לא קוראים בטו'. אולם רש"י פסק שאם העיר נראית, גם ביותר ממיל קוראים בטו'. השו"ע פסק כרש"י, וכך משמע בב"י שהרי מתרץ את קושיית הראשונים וגם בשו"ע היפך הסדר כידוע והקדים נראה לסמוך לומר שרק סמוך הוא במיל. והמ"א הגר"א ומחה"ש הבינו כך, שהשו"ע פוסק כרש"י שגם ביותר ממיל הוא דין נראה. וכך משמע גם מלשונו. בשער הציון כתב שגם לשיטת רש"י והשו"ע (והמשנ"ב שפסק כמותם), עדיין יש צורך שיהיה שיתוף ב 'צרכי העיר' בין הערים הנראות, כדעת אחד הראשונים. דהיינו, אם יש עיר רחוקה חמשה קמ' למשל מהעיר המוקפת, אם היא נראית ממנה, רק אם יש ביניהן שיתוף בענייני מסחר וכדומה, העיר קוראת בטו'. אך התנאי הזה לא הוזכר אצל כל הפוסקים. אפרת נראית מהעיר העתיקה וכן להיפך, ושתיהן נראות יחד מכמה מקומות. אפרת משותפת לירושלים בכמה עניינים אך לא במיסים או בעירוב. אולם חלק מהפוסקים כלל לא הצריכו שותפות בענייני העיר אם העיר נראית, גם אם יש יותר ממיל, וכך אמר לי גם הרב נבנצל שזו דעתו. בנוסף, ירושלים מחוברת לאפרת בבתים דרך פאתי בית לחם, ולדעת חלק מהאחרונים גם בתי עכו"ם מצרפים, וכן נראית דעת החזו"א. בנוסף ידוע, שהכף החיים סבר שמודדים את המיל לא לפי מרחק אלא לפי זמן נסיעה (18 דקות). וזמן הנסיעה מאפרת לעיר העתיקה ללא פקקים הוא אכן כזה, ועתה שמשפצים את כביש המנהרות, הוא אף הרבה פחות מזמן זה, כך שזו עוד סיבה לטו'. הגר"ע יוסף זצ"ל הורה לתושבי היישוב הר גילה להמשיך במנהגם לקרוא בטו', אף שהם רחוקים יותר ממיל מירושלים, ואינם נראים כלל מהעיר העתיקה. אולם משמע מכתביו ההלכתיים שככלל אין לקרוא בברכה במרחק מעל מיל אף שנראה, וכנראה מה שבהר גילה התיר הקריאה בטו' הוא כדי לקיים המנהג שהיה כבר קיים שם ע"פ חכם, וגם משום שאכן היישוב שם הוא כסניף גמור לבירה. מה שאין כן גוש עציון ואפרת. הגר"ד ליאור אמר לי שלדעתו אין לקרוא בטו' באפרת אלא ביד', ומה שמרן לא הביא בשו"ע את התנאי של שותפות בצרכי העיר בנראה שאינו סמוך, הוא משום שהשאלה לא היתה נפוצה ולכן כתב בכללות. הוא אמר לי שלדעתו שגדר 'צרכי העיר' הוא רשות מוניציפאלית, ומה שכפר נגרר אחר כרך הוא משום שהיו בורחים לעיר המוקפת בשעת מלחמה. לגבי היות בית לחם עצמה מוקפת חומה, דעת הרב ליאור שאפשר לסמוך על ארכאולוגיה רק אם יש לממצאים הוכחות גמורות, שהם בגדר סימנים, שהרשב"א כתב שיש לסימנים מובהקים דין דאורייתא, שהרי ע"פ זה מתירים גיטין. אך השערה ארכאולוגית אינה סימן כשיקול הלכתי. לפני למעלה מעשר שנים שאלתי בעניין זה את מורי ורבי הגר"א נבנצל, והורה לקרוא רק בטו בברכה, ולא לקרוא ב יד. בהזדמנות אחרת, הגר"א נבנצל הגיע לבקר, הביט בירושלים והורה שיש לקרוא רק בטו. לפני שלוש שנים הגיע לביתנו דיין מטעם הראשון לציון, להביט בחומות. לדעתו, מאז שנבנתה שכונת הדגן, יש דין סמוך ברור של ע׳ אמה בין בית לבית דרך בית לחם עד ירושלים (עפ״י מפות). ולכן אמנם לדגן יש דין סמוך לירושלים, אך מכיוון שהשכונה מחוברת לשאר אפרת, ובין דגן לשכונת הזית יש מרחק של יותר מע׳ אמה (ואי אפשר לצרף את הכביש כדין נחל) אז יש לקרוא רק בי״ד עד שיחוברו השכונות במרחק פחות מ ע' אמה. ברוך השם, אפרת נבנית כל העת ומרובה באוכלוסין, והשכונות מתקרבות ביותר האחת לשניה על ידי בניה בשנים האחרונות. לכן יש לדגן דין סמוך, ולזית ולתמר דין נראה. לסיכום, לספרדים, יש לקרוא בכל אפרת ביד' באדר, והמחמיר לקרוא שוב בלי ברכה בטו' אדר תבוא עליו ברכה. וכן לאשכנזים, יש לנהוג כן בשל מחלוקת הפוסקים. לכשיתחברו שכונות הדגן והזית בפחות משבעים אמה, בכל אפרת יהיה דין סמוך, וגם דין נראה, בקריאת מגילה כדין טו.