לימוד חכמות חיצוניות לצורך הפרכה: מה הדין?
שאלה
שלום הרב האם הדין הוא כנ״ל שיש בדבר איסור דאורייתא גם במקרה בו לומדים את הידע הזה כדי להבין את כשליו ולהתקרב לה׳ יתברך, כדעת הרמב״ם ? או שבעת החכמות החיצוניות כמו שאומר הגר״א? הרי אם אדם רוצה לפסול טענה מסוימת הוא צריך להכיר אותה, ואיך יכיר אותה אם לא יקרא וילמד עליה? כמובן הכל מתוך יראת שמיים ורצון להתקדם ברוחניות ולהתחבר יותר לתורה הקדושה …
תשובה
א. לגדולי ישראל, מותר ללמוד זאת על מנת להורות בדיני ע"ז. לכלל ישראל, אסור ללמוד ענייני ע"ז. ב. לא צריך לחפש טענות של דתות השקר כדי לפסול אותן, אלא להעמיק בדת האמת שלנו, אשר בה מנוחתנו. משנה תורה, הלכות עבודה זרה- "ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה... נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? - פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא, שמא אינו, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה, שמא היא מן השמים שמא אינה. ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות. ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה - ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים- אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות. ולאו זה, אע"פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות".