כיצד הוידוי היומי מתאים להגדרת הרמב"ם?
שאלה
שלום, הרמב"ם כותב שעיקרו של וידוי כולל וידוי, חרטה וקבלה לעתיד לזכרוני. עכ"פ בוידוי שאנו אומרים יום יום, ובסליחות, וביום הכיפורים, אין אלא וידוי בלבד. איך זה יכול להיות? ואם וידוי זה הוא וידוי של תשובה, אז יום יום צריך לעשות תשובה על כל העברות המנויות בלי כובד ראש על כל עבירה ועבירה ותשומת לב? והרי יש קפידא על השב בתשובה וחוזר לחטוא
תשובה
א. דברי הרמב"ם נסובים על חטא שזוכר. מה שאינו זוכר, לא שייכת בו קבלה לעתיד. הוידוי הכללי הוא על חטאים נשכחים. חטא שזוכר, נוסף לוידוי יש צורך בחרטה בושה וקבלה לעתיד. ב. בכל חטא שזוכרו, יש להתוודות עליו ולעשות תשובה מיד כולל כל שלביה, מבלי לחכות לוידוי הכללי שבתפילה.