הלל עם לולב מאוחר או הלל בבוקר?
שאלה
שלום הרב מועדים לשמחה! אני רב גדוד. חיילים שאלו אותי לגבי נטילת לולב. כאשר עלו לכוננות ולא לקחו עימם. אז מה עדיף, האם לחכות עם ההלל ואז כישחזרו לבסיס לאמרו עם הלולב. או לומר אותו בבוקר כשהם מתפללים שחרית בסיור. האם לנהוג כפי שפסק מרן הדעת הרמב״ם שעיקר המצווה של לולב זה עם ההלל. או כראביה וריטבא- שאין זה משנה אלא הברכה לאורך כל היום ותו לא. או בכלל כתוספות תודה לרב
תשובה
כולי עלמא מודו בהא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש קורא. המחלוקת היא האם הלל הוא חלק מהמצווה עצמה לכתחילה. או נפרד ממנה, וקשור בה רק כהידור. למעשה אם יש לולב קודם היציאה לדרך (ביום כמובן), שיטלו מיד כשיוכלו בבוקר, שמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, וכתניא הנ"ל. ובהלל מאוחר יותר, יטלו שוב בלי ברכה. ואם הלולב יהיה זמין רק מאוחר יותר, אזי שיתפללו כסדר תקנת חכמים, כולל הלל במקומו בסדר העולמות וטרם תתקבל. וכשיזדמן הלולב, יברכו ינענעו בו, ויאמרו אנא השם הושיעה נא, הודו להשם כי טוב וכו' בעת הנענוע.