מותר לטעון כנגד אחרים כדי להתגונן?
שאלה
בוקר טוב, היום טענו נגדי דברי שקר, ואני אמרתי שזה לא נכון, בנועם כמובן. ובלב רציתי לטעון כנגד על מה אנשים אחרים עושים לעומתי אבל לא אמרתי. השאלה אם זה נכון מה שעשיתי או שמותר להגיד מה אנשים אחרים עושים.
תשובה
מותר להדוף דברי שקר הנאמרים עליך. נכון לעשות זאת מבלי לאחוז בכלי טומאתם של תקיפת האחר, דהיינו מבלי לענות כסיל כאוולתו פן תשווה לו גם אתה. קרא היטב את דבריה הנפלאים של זלדה ע"ה, על חויית החשד שנפלה עליה כגנבת, במכולת. וכיצד שאבה כוחות מהבורא יתברך- לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְכָל הָעוֹלָמוֹת זוֹהִי שַבָת. לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַבָּת זוֹהִי קְפִיצַת-נֶפֶש הֲרַת נְצוּרוֹת לְיָם נָהְדָר, שֶיֵש בָה מִסְתוֹרִין שֶל אֵש הַשְקִיעָה. בְהַדְלִיקִי הַנֵרוֹת יֵהָפֵךְ חֶדְרִי לִנְהַר דִי-נוּר בְאַשְדוֹת בָרֶקֶת שוֹקֵע לִבִי בְבוֹאִי לַחֲנוּת יַרְגִיש מִיָד הַחֶנְוָנִי שֶבָאתִי מִכוֹכָב אַחֵר, וּבְתִימָהוֹן יִסְקוֹר מַרְאִי, לוֹ זָר, פְלֵטַת הַתְהוֹם- וּבְאִישוֹנָיו הַקָרִים כְמוֹ בִרְאִי שָחוֹר, אֶרְאֶה צְעִיפִי הַמְקוּמָט, חִיוּכִי הַנָבוֹךְ וּבַחֲנוּת עוֹמֶדֶת עוֹד אִשָה, גְבֶרֶת עֲגוּלָה בוֹרֶרֶת לְאִיטָה פֵרוֹת זָהָב, יְצוּר עוֹלָם רָחוֹק. אָקִיץ מֵהֲזָיָה בְחוּל שִנוּי בִצְלִיל הָאֲוִיר בְקֶצֶב הַקוֹלוֹת כִי הגוּצָה גִילְתָה שֶכַסְפָה אָבַד לָה… וַי לִי! הַחֶנְוָנִי הָאָפֵל שוֹפֵך דוֹמֶן שֶל חֲשָד עַל מַרְאִי הַמְרוּשָל, הֶעָזוּב. מִמַבָטוֹ נוֹבֵל כְפֶרַח –עֲתִידִי, עֲבָרִי קָמֵל חֲלוֹמוֹתַיי מֵתִים. אוֹי לִי כִי לְבַדִי אֲנִי בַעֲביִ יַעַר, בַחוֹשֶך, אַרְיֵה שוֹאֵג עוֹנֶה לְבִכְיִי, וְעֵצִים אִלְמִים מִסָבִיב שָתוּ עָלַי…. הַדֶלֶת פְתוּחָה, אַך לָצֵאת לֹא אוּכַל מִמַלְכוֹדֶת הַחֲנוּת. עַתָה אֶרְאֶה בִבְהִירוּת אַכְזָרִית מַה מְעַט יוֹדֵע אָדָם עַל חֲבֵירוֹ- אֲפִילוּ בְנֵי בֵיתְך, אֲפִילוּ יַקִירֶיךָ עֲלוּלִים בְרֶגַע שֶל לִקוּי מְאוֹרוֹת לִרְאוֹת בְךָ כָל מוּם רָע. אֲנִי טוֹבַעַת בָאוֹפֶל… לְפֶתַע בְלֵב לִיבוֹ שֶל עִוָרוֹן שָמַעְתִי קוֹל לֹא תָמוּת הָאֱמֶת עִם הַחֶנְוָנִי. לּא תָמוּת הָאֱמֶת עִם הַגְבֶרֶת הַגוּצָה , לֹא תָמוּת הָאֱמֶת בְמוֹתֵך. נִשְמָתִי הֵקִיצָה וּבְרַעַד הִיא חָשָה שֶמֶלֶךְ הַכָבוֹד נִמְצָא עִמָה בַחֲנוּת הָעֲכוּרָה תָמִיד אָמַרְתִי קוֹל אֲדֹנָי עַל מַיִם רַבִים קוֹל אֲדֹנָי בְרֹן-כֹכְבֵי בֹקֶר, קוֹל אֲדֹנָי בַסוּפָה. וְהִנֵה בְלֵב הַמְהוּמָה אֲסָפַניִ רִבוֹן הָרוּחוֹת , עַל גַלֵי הַשִנְאָה כְעַל אֶבֶן מְפוּלֶמֶת יָצָאתִי לְפָנָיו בְמָחוֹל , קוֹלִי נָשָאתִי בְשִירָה לָאֱמֶת שֶשֶמֶש וְיָרֵח וְכוֹכָבִים הֲדוֹם לָה. כִמְעַט שֶנָשַקְתִי לַחֶנְוָנִי- כִי מֵאֲחוֹרֵי גַבוֹ הַדוֹאֵג נִגְלָה לִי נוֹפוֹ שֶל הַחוֹפֶש הַזוֹרֵחַ, הַחוֹפֶש שֶל אַרְצוֹת הַשַבָת הַדוֹלֵק בְשִירֵיהֶם שֶל בְנֵי הֵיכָלָא. לֹא סָר חִינִי בְעֵינֵי הַפַרְפַר אֲשֶר בְגַן עֵדֶן וּבְעֵינֵי הָרוּחוֹת הַהוֹמוֹת עַל הַיָם לֹא שַחוֹתִי מִפְנֵי הַמַבָט הָרוֹאֶה בִלְחָיַי אֶת קִמְטֵי הַתְבוּסוֹת וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת נַפְשִי הַמְשוֹטֶטֶת בִמְלוֹא הַיְקוּם וְאֵינוֹ יוֹדֵע שֶנִשְמָתִי הִיא קֶרֶן שֶל שֶמֶש לֹא תִתָפֵס בַכַף.