האם יש מצווה לעשות ספורט?

שאלה

תשובה

ביהדות, ככל שהרוח גדולה, היא טעונה חומר מוצק ומשמעותי, עשיר חזק ונאה, כדי לשרות בו. כנויו של מקדש, נויו של כהן גדול, נביא חכם גיבור ועשיר, וכאבותינו אברהם, יצחק, שלמה המלך, רבי עקיבא, רבי יהודה הנשיא ועוד. בגלות, הכלל להיפך. אך ככל שמתקדמים בתהליך הגאולה, יש תלות כזו, ובלבד שהדבר אינו פוגם בעבודת השם ובעמל תורתו- "כמה מתנות טובות נבראו בעולם? כך שנו רבותינו, שלוש מתנות ברא הקב"ה בעולם, חכמה וגבורה ועושר. זכה אדם לאחת מהן, נטל חמדת כל העולם. אימתי? בזמן שבאות מאת הקב"ה, ובאות בכח התורה... אמר רבי יוחנן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה... אמר רבי יוחנן, כל הנביאים עשירים היו". יש צורך גם בגוף בריא וחזק, דהיינו גבורת הגוף. תלמיד חכם בעידן הגאולה צריך להיות בעל כושר גופני, כפי שכתב הרב זצ"ל- "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשי, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות... בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך כ"כ להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כ"א להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל". נוסף למעלות אלו, יש גם היבט פסיכולוגי תלותי בין גוף בריא, לנפש בריאה. ככל שאדם מתרגל להתאמץ בכושר גופני, כך יסגל לעצמו יכולת להתאמץ בכושר רוחני. דחיית סיפוקים של רגע, עמידה במטרות, העדפת האושר על פני העונג החולף, אלו משותפים לעמל הגוף ולעמל הרוח. נוסף לכל אלו, ישנה גם המטרה הפשוטה והחשובה שעסק בה הרמב"ם בספר המדע- "צריך האדם שיכוון כל מעשיו כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר. כיצד? כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להן, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה... לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לו, אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהן מתוקין לחיך.... המנהיג עצמו על פי הרפואה--אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו--אין זו דרך טובה. אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל... נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל--מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.... ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה--נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא. ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים; והוא שאמר שלמה בחכמתו, "בכל דרכיך, דעהו; והוא, יישר אורחותיך"... הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים".