למה הבדל בכשרות בשר ספרדים-אשכנזים?
שאלה
שלום וברכה כבוד הרב, ברשותך מעלה סוגיה שהסברה לא מניח את דעתי ואשמח להסברו של כבוד הרב. אני ובעלי ממוצא ספרדי, וגם בתור ילדים, אכלנו בביתנו בשר כשר עם חותמת כשרות כלשהיא. לא מזמן, בעלי היקר, הסביר לי ולילדים כי הוא למד כי ספרדים מחויבים לאכול רק בשר שהוא בהכשר חלק אחרת זה נחשב *טרף* . כמובן כל הכשר "מעל" חלק הוא מצויין, אך הבסיס צריך להיות חלק. וכן הסביר כי לאשכנזים מותר לאכול כשרות שונה מחלק. אשמח אם כבוד הרב יוכל להסביר לי את האפליה העדתית שיש כאן. איך יכול להיות שאשכנזי יכול וספרדי לא? איך יכול להיות הבדל בין יהודי ליהודי? כולנו לא בניו של הקדוש ברוך הוא? אם כך, מדוע יש הבדלים? להם יש דם אחר וזה לא טרף בשבילם? ברור לי שיש דברים שאין מקום למצוא הגיון ואנו כיהודים צריכים לעשות(כגון מצוות שילוח הקן. אין בה הגיון, והיא אפילו אכזרית, אך זו מצווה זהה לכיבוד אב ואם. בשניהם "למען יאריכון ימייך". אך כאן, יש ממש הפרדה לפי המוצא שלך. ספרדי אסור. אשכנזי מותר. מודה שקשה לי מאוד לקיים הלכה זו. אודה לחיזוק כבוד הרב. תודה
תשובה
ישנה מחלוקת ראשונים, האם בהמה שיש סרכה (כעין מוגלה) בריאה שלה, ובדקו את הסרכה, כשרה או טריפה. מרן השו"ע פסק שאסורה באכילה. הרמ"א (הפוסק לבני אשכנז), כתב שנהגו להקל לאוכלה. כך נכתב ברמ"א- "יש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא (מהרי"ו וכל בו) ואע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמכו ומכ"מ צריך להיות הבודק ירא אלהים....המנהג בעירנו למשמש ולמעך בכל הסרכות". שורש המחלוקת, היא בהבנת הגמרא בסוגיה זו, וכיצד להכריע במחלוקות שבגמרא. כידוע, הקב"ה נתן לנו תורה שבכתב, ואת פירושה שהיא תורה שבעל פה. ישנן שתי גישות לגיטימיות ביחס למחלוקות- שיטה ראשונה, רואה בהן בעיה שנוצרה בשל אורך הגלות, וממילא יש דעות לכאן ולכאן מבלי שיכריע בית דין אחד עבור כולם. משום שהיינו בגלות, ועד היום אין סנהדרין שיכולה להחליט כדעה אחת בלבד. לכן, כל עדה ממשיכה בדעה של גדוליה מהדורות הקודמים, בצורה שהם הבינו את דבר ד' שבמקרא ובמשנה. גישה שניה, סבורה שכבר בהר סיני, השם אמר לנו דעות שונות בכל סוגיה. ויש אמת אלוקית בשתי הדעות (גם הדעה הראשונה כמובן סבורה שיש אמת אלהית בשתי הדעות). על כן, זו אינה בעיה שיש דעות שונות להלכה, אלא פריווילגיה נהדרת, של מגוון הגוונים של האמת האלהית. אמנם בעתיד כשתהיה סנהדרין, נקבל דעה אחת, בחלק מהסוגיות, והדעה הדחויה תישאר כדעה נלמדת שלא למעשה. משום שיש בה גוון אמת, אך לא אמת מעשית. בכל אופן, לכל השיטות, תורתנו הקדושה כולה קודש קודשים, על כל דעותיה, ועלינו להמשיך כעת בענווה כפי מסורת העדה שלנו, כל אחד לפי אב המשפחה. בפרק השישי בפרקי אבות מבואר שתורה נקנית בענווה, ולכן קבלת האמת המסורתית מגאוני הדורות, יש בה ענווה המאפשרת השראת שכינה.