איך להתייחס ל'סימנים' בשידוכים?
שאלה
בהמשך לשאלה זו, מה לגביי כביכול 'סימנים' מה'? לכאורה אני לא חלילה יכול לבדוק ולעשות זאת ויש יותר להיות בתמימות לפני ה' ולחשוב בשכל שלי ולהתפלל לה' שינחני בדרך נכונה, אבל לצורך השאלה - אתן מקרה שקרה לי בתקופה הזו וזה חלק מהשאלה, התלבטתי מאד בין כמה הצעות לשידוכין שקיבלתי לאחרונה ובאמת לא יודע במה לבחור, ממש התפללתי שה' ינחני ויתן לי אור בהירות הדרך להבין לאן לפנות, ובשניה שסיימתי ספציפית את התפילה הזו ופקחתי עיינים ראיתי ממש מולי במודגש שם של ספר הנושא את השם של אחת הבחורות שהציעו לי. איך להתייחס לדברים האלו, יש לזה משקל בכלל? או לעשות באמת לפי ראות עייני, אם זה נראה מתאים או לא..?
תשובה
א. התורה אסרה על האדם להחליט החלטות על פי מקרים הקורים בעולם מאליהם (ויקרא יט, סנהדרין סה, שו"ע יורה דעה קעט). יש אומרים שהתורה אסרה זאת משום שאלה הבלים (החינוך רמט), ויש אומרים שהתורה אסרה זאת משום שאלו דברי טומאה (רמב"ן דברים יח). ב. אם ישנו ציווי אלוקי מנביא לעשות סימן מסויים, הדבר מותר וחובה לנהוג כך. כגון ביציאת מצרים (משנה תורה סוף הלכות יסודי התורה). ג. אם הסימן נעשה ביוזמת האדם, ולא קורה מאליו, מותר לעשותו מראש כמעשה המחזק את האדם בדרכו הטובה (רד"ק שמואל א יד, מאירי הוריות יב). ד. אם ישנו קשר הגיוני בין הסימן להחלטה, הדבר מותר. כגון להמנע מלנסוע בכביש משום שיורד גשם, וממילא הוא מסוכן יותר (ר"ן בחולין צה). ה. אם לא מוציא מפיו את הסימן אלא רק מהרהר בו, יש שהתירו להתחשב בסימן (ש"ג סנהדרין טז, רמ"א יורה דעה קעט). ויש חולקים (פ"ת יורה דעה קעט). ו. אם רק מתחשב בסימן, ונזהר יותר, אך לא נמנע ממש מלעשות את מעשיו, הדבר מותר (מגן גיבורים הוריות יב). ז. סימנים שהוזכרו על ידי האמוראים, מותרים (מרדכי יומא, שו"ע אורח חיים תקפג). ח. אם הסימן רק מדרבן את האדם לעשות את החלטתו, אך הוא לא הגורם להחלטתו, הדבר מותר (תו'ס חולין צה) ט. מותר לפתוח ספר קודש, ולראות היכן נפתח, ויש בזה כעין קצת רמז משמיא במה להתחזק. מופיע בקדמונים שהובאו בחיד"א יו"ד ובמשנ"ב או"ח בסימן שכב. אולם אסור מדאורייתא, לפנות למת עצמו (כגון זה שכתב את הספר), כמבואר במשנה תורה הלכות ע"ז - "כללו של דבר כל העושה מעשה כדי שיבא המת ויודיעו לוקה". ובבית יוסף סיכם- "כתב רבינו ירוחם שואל במת אפי' ע"י השבעה הוי בכלל דורש אל המתים עכ"ל ונראה דכתב כן לומר שאע"פ שאינו מרעיב עצמו ואינו לן בבית הקברות הוי בכלל דורש אל המתים". וזו גם שיטת מרן השו"ע למעשה. אך לשיטת הרמ"א, מותר, כדעת הרא"ם, לחלק בין גוף המת לרוחו. יעויין טור ב"י שו"ע וש"ך יורה דעה סימן קעט סעיף יד. על כל פנים, במחלוקת דאורייתא, גם לאשכנזי יש להחמיר. לגבי גורלות שהיו בימי המקרא, היו בציווי נביא במיוחד. ככלל, אנו הולכים כדברי רש"י על הפסוק תמים תהיה עם השם אלהיך- "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו". לצד ההיתרים השונים, הטוב ביותר עבור האדם הוא לבטוח בד', ולעשות השתדלות כדרך כל הארץ, ולהתפלל. שאמרו רבותינו 'גדולה היא התפילה לפני הקב"ה'. ובכל אופן, אם הדבר גרם לו יסורים, חייב לפשפש ולמשמש במעשיו ולעשות תשובה.