מה יחס התורה לנקמה גורפת בערביי עזה לאחר מאורעות 7.10?
שאלה
שלום כה"ר. מה דעת התורה לגבי נקמה בערביי עזה באופן כללי ללא אבחנה. נקמה הגובה מחיר על עשיית רשע, והרמת הכבוד הלאומי, הרתעה ועוד תועליות אסטרטגיות לטובת הניצוח במלחמה במקרה כמו שהיה ב7.10 ? גם רציתי לשאול לגבי שיטתו של אליהו יוסיאן לגבי ערביי עזה שנראה בהבטה ראשונה שהרבה מדבריו עולים בקנה אחד עם ההגיון האנושי וגם לכאורה עם השקפת התורה.
ח' אייר תשפ"ה - 6.5.2025תשובה
לדעת הגרי"ד סולוביצ'יק, עם הקם עלינו לכלותנו, דינו כעמלק לכל דבר. כמבואר בספר נפש הרב ובמאמר קול דודי דופק. לדעת שאר הפוסקים, וכן הלכה, אין דין עמלק אלא לעמלק. ודין שבעת עממין אלא לשבעת עממין. דין העם הנלחם בנו כעת, ככל עם אוייב לישראל במלחמה, שאם האוכלוסיה שם תומכת בלוחמים שלהם או אפילו אינה ממחה בהם, אזי אין שם חפים מפשע, וכולם חייבים כליה. כמבואר ברמב"ם במשנה תורה, מפני מה בני שכם נתחייבו כולם כליה, משום שלא דנו. המהר"ל כתב אף יתירה מכך, שבמלחמה הדומה למלחמת מדיין זו מלחמה של עם מול עם, ולא מול לוחמים. וכעין זה כתב הנצי"ב שלא לדקדק בזה במלחמה. כמובן יש לשמור על כללי הירי והוראות הצבא, ולא כל חייל ירה כפי דעתו. אנו לוחמים כצבא ולא באנרכיה. ככלל, שלא באמצע המלחמה, ביחס לכיבוש הארץ יש לתת לגויים היושבים בה ג אפשרויות שנתן יהושע- א. להגר החוצה. ב. להשאר ולהישמד. ג. להשאר כאזרחים לא שווי זכויות, וגם שלא מזדהים או מרימים דגל לאומי אחר מישראל.