כיצד להבין את רש"י על "וידעו כי עירומים הם" מול "ערומים"?
שאלה
שלום וברכה, כתוב ברש"י בבראשית ג ז "וידעו כי עירמים הם. אַף הַסּוּמָא יוֹדֵעַ כְּשֶׁהוּא עָרוּם, אֶלָּא מַהוּ וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם? מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְיָדָם וְנִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּה (בראשית רבה)" ואילו בפרק ב פסוק כה כך הכתוב וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ׃ בשני הפסוקים מצוין שעירומים הם. אזי נשאלת השאלה איך יתכן שרש"י מפרש את הפסוק בפרק ג שהיותם עירומים אומר מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְיָדָם וְנִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּה. וכי בפסוק הראשון הם נתערטלו מן המצווה? הרי גם שם מצוין שעירומים הם.
כ"ז תשרי תשפ"ה - 29.10.2024תשובה
ההבדל הוא ביחס לעירום, ולא בעצם העירום. בפרק ב, היחס קדוש ואין בזה חטא. בפרק ג, היחס טמא, בשל החטא. העירום עצמו אין בו פגם אוביקטיבי. אלא שאנו מתלבשים מכמה טעמים- א. העירום כעת מעורר בנו חטא. ב. להתחמם. ג. לכבוד ותפארת, של הנשמה. ד. מפאת קדושת הברית אשר שׂם השי"ת בבשרנו.