ולד שנמצא לאחר שחיטה: אבר מן החי וחלבו?
שאלה
שלום הרב. אם אני מוציא עגלה מבטן אמה אחרי שחיטה כשרה? א. האם היא מותרת באבר מן החי? ב. האם החלב שלה בשרי?
תשובה
שו"ע יו"ד סימן יג- "השוחט את הבהמה, ונמצאת כשרה, ומצא בה עובר בן שמונה אבין חי בין מת, או בן ט' מת – מותר באכילה ואינו טעון בשחיטה. ואם מצא בה בן תשעה חי, אם הפריס על גבי קרקע – טעון שחיטה. אבל שאר טרפות – אינו אוסר אותו. ואם לא הפריס על גבי קרקע – אינו טעון שחיטה. ואם פרסותיו קלוטות (פירוש, שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה, או שהיה בו שום שאר דבר תמוה. הגהות אשר"י) ואף על פי שהפריס על גבי קרקע – אינו טעון השחיטה. ויש מגמגמין בדבר". המגמגמין הוא על הסיפא, ולא על הדין עצמו. לגבי החלב שלה, באות חית עם צירה, נפסק בשו"ע יורה דעה סימן סד- "השוחט את הבהמה ומצא בה עובר בן שמונה או בן תשעה, בין חי ובין מת, חלבו וגידו מותר. והא דבבן תשעה מותר דוקא בשלא הפריס על גבי קרקע אבל אם הפריס על גבי קרקע -- אסור. ויש אומרים שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי, אף על פי שלא הפריס על גבי קרקע, אסור וחייבין עליו כרת. ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומים האסורים כשאר הבהמות (וחלב נפל אסור אם הפילה הבהמה)". ונחלקו הט"ז והש"ך האם הלכה כרישא או כיש אומרים, ולמעשה הלכה כש"ך לחומרא כיש אומרים. ולגבי בת פקועה שהגדילה ונתנה חלב (בחית מפותחת), זו מחלוקת אחרונים ולמעשה אסור לבשל ולאכול בחלב זה עם בשר, עיין שו"ת נודע ביהודה יורה דעה סימן לו. לגבי השחוטה עצמה (לא פקועה), החלב (חית מפותחת) שלה מותר עם בשר מדאוריתא ואסור באכילה עם בשר מדרבנן, ומותר בהנאה ובבישול בבשר (ללא אכילה) גם מדרבנן.