כיצד מתייחסים לפסוק בעל קרי שמחוץ למחנה שלא נפסק כפשוטו?
שאלה
שלום הרב! בתורה בפרשת "כי תצא" כתוב שעל בעל קרי לצאת מחוץ למחנה. בפשט הפרשה מדברת על מחנה מלחמה, וכך פסקו בגמרא וברמב"ם בנוגע לשאר הדינים שבפרשה. בנוגע לבעל קרי הגמרא בפסחים דורשת את זה למחנה לויה ובשום מקום בגמרא ובפוסקים הדין הזה לא הובא בשום מקום כפשוטו, על מחנה מלחמה. כיצד יש להתייחס לכך הלכתית ורעיונית (לכך שפשט התורה לא נפסק?)
ב' טבת תשפ"ה - 2.1.2025תשובה
יש כמה עומקים בדבר ד', וכולם אמת. הסוד הוא סוד, פשר המצווה בהתכללותה ברצון העליון. הדרש הוא כוונת השם למעשה. הפשט הוא אומר רעיוני, לחזק תחושה נכונה שאינה בדוקא למעשה. וקצותה את כפה, הפשט הוא התחושה הראויה, הדרש בקציבת כסף, הוא הרצון המעשי. וכן עין תחת עין, וגם מה שהזכרת, כדברי רמב"ן הידועים שדוקא במחנה הקרב יש לדקדק טפי בצניעות וטהרת הלב והנקיון.