מאמרים
הלכות חודש ניסן וחג הפסח התשפ"ו
לעילוי נשמת אור בן עליזה ז"ל
וזכרת כי עבד היית
בליל הסדר נשב כולנו מסובים לשולחן הערוך ונדון בניסי יציאת מצרים ובשעבוד הנורא ששעבדו אותנו המצרים.
הלכות ראש השנה החל בשבת
הלכות ראש השנה החל בשבת לספרדים ואשכנזים שנת התשפ\"ז-הבאה עלינו לטובה הרב ברוך אפרתי ראש השנה פותח מסע רוחני עבורנו. בתחילתו של המסע אנו מכוונים את הראש. מביטים לכיוון הנכון, מגדירים היטב את היעדים אליהם אנו שואפים - עולם של צדק ומוסר אלוקיים, בהובלת עם ישראל. זהו \'ראש\' השנה. יום של תיאום כוונות כלפי יעדי התורה. לאחר מכן ביום הכיפורים, בו אנו בודקים האם אנו עומדים ביעדים שהגדרנו בראש השנה, ועושים חשבון נפש כיצד נוכל לתקן את הבעיות שבדרך. זהו יום הכיפורים - יום של \'לב\' השנה. יום של כנות, יום של הכנות. כתוצאה מהצלבה זו בין היעדים לביצוע, בין הראש ללב, נולדת השמחה של חג הסוכות, המקבילה לגוף. אדם שמח כאשר הייעוד שלו ברור, והוא עומד בו. זהו האושר הגדול, זמן שמחתנו, הבטחון בצדקת הדרך. ערב ראש השנה, כ\"ט אלול מנהגי היום: - אמירת סליחות (תחנון בסליחות, אך לא בתפילה) - התרת נדרים בסוף תפילת שחרית, כל שלושה אנשים יכולים להתיר, ועדיף עשרה - תספורת וגילוח לקראת יום הדין - יש שנהגו לטבול לקראת יום הדין. ניתן להתקלח בזרם של 3-4 דקות, במקום הטבילה של ערב ראש השנה (אך הדבר אינו יכול להחליף טבילת נדה) - מתן צדקה, \'צדקה תציל ממוות\' - עליה לקברי אבות (קודם חצות היום) לילה ראשון של ראש השנה \"לא ילבוש בראש השנה בגדי רקמה ומשי כמו שאר ימים טובים, כדי שיהא מורא הדין עליו\" (ט\"ז). לכן נוהגים להתלבש בבגדי שבת נאים, אך לא מפוארים. בהדלקת נרות מברכת \'להדליק נר של שבת ויום טוב\'. בנות אשכנז מברכות \'שהחיינו\', לפני ההדלקה, ורוב בנות עדות המזרח אינן מברכות. יש להכין אש שתדלק לפחות עד למוצאי שבת, כדי שנוכל להעביר ממנה ולהשתמש באש במהלך יום טוב שני של ראש השנה. שכן בשבת אסור להבעיר או לבשל, וביום טוב מותר, על ידי העברה מאש דולקת בתפילת מעריב מתחילים להוסיף את ארבע התוספות של י\' ימי תשובה: \'זכרנו לחיים\', \'מי כמוך אב הרחמים\', \'וכתוב לחיים טובים\', \'בספר חיים\'. משנים את ברכת \'האל הקדוש\' לברכת \'המלך הקדוש\'. בימי חול משנים את ברכת המשפט ל \'המלך המשפט\'. אם שכח \'המלך הקדוש\' ולא נזכר מיד (או אפילו נזכר מיד, אך התחיל את הברכה הבאה), חוזר לתחילת שמונה עשרה. אם שכח \'המלך המשפט\' אינו חוזר. אם שכח את שאר התוספות אינו חוזר. בקדיש יש אומרים \'לעילא לעילא מכל\' במקום \'לעילא מן\', ו\'עושה השלום\' במקום \'עושה שלום\'. ויש מנהגים אחרים בתוספות הקדיש, כל עדה כמנהגה. השנה היום הראשון חל בשבת, לפיכך יש לומר \"זכרון תרועה\" בתפילות, וכן את השינויים המיוחדים לראש השנה החל בשבת. לאחר התפילה מברכים אחד/ת את השני/ה \'שבת שלום, לשנה טובה תכתב/י (וי\"א גם תחתמ/י)\'. מנהג הרב קוק היה לומר בראש השנה \'חג מבורך\', ולא \'חג שמח\', בשל אימת הדין, שנאמר \"וגילו ברעדה\". אולם מצוות השמחה עצמה קיימת בחג, ובאה לידי ביטוי במאכלים ובניגונים. בעיקר יש להזהר שלא לכעוס ביום זה, וטוב להרבות אהבה לבני ביתו וקהילתו. קידוש- סדר י.ק.ז – ייין, קידוש, זמן. ככתוב במחזורים. יש לומר בקידוש את נוסח שבת ויום טוב. בסעודה אוכלים סימנים, כמבואר בגמרא ובשולחן ערוך (וברמ\"א)- \"יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא, דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא, יאמר: יהי רצון שירבו זכיותינו. כרתי, יכרתו שונאינו. סלקא, יסתלקו אויבינו. תמרי, יתמו שונאינו. קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים \"שתחדש עלינו שנה מתוקה\". וכן נוהגין. ויש אוכלים רימונים ואומרים: \"נרבה זכיות כרימון\". ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה. אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק. יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא. ועוד, שהם מרבים כיחה וניעה (לחות בגרון ובאף) ומבטלים התפילה\". יש מחלוקת אצל בני אשכנז האם תפוח קודם או תמר. הט\"ז סבר תפוח, המשנ\"ב סבר תמר, הרב קוק זצ\"ל בסידורו סידר כט\"ז. למעשה טוב להעדיף תמר קודם אך אפשר תפוח אם הוא חביב עליו. שאר הסדר, כמופיע במחזור. נהגו להמנע מאכילת מאכלים חמוצים. הנוהגים לאכול את הסימנים בתוך הסעודה, לא יברכו על הירקות המבושלים \'בורא פרי האדמה\' (שכן ברכת המוציא פטרה מברכה זו), אך יברכו על התמר את ברכת \'בורא פרי העץ\'. מי שאוכל את הסימנים לפני נטילת ידיים, יברך הן על הפרי (הראשון) והן על הירק (הראשון). אומרים \'יעלה ויבוא\' ו\'רצה\' בברכת המזון. טוב לעסוק בלילה במשניות מסכת ראש השנה. יום ראשון של ראש השנה, שבת, א\' תשרי תפילת יום טוב ושבת. השנה אין תוקעים בשופר ביום הראשון של החג, בשל שבת קודש. חז\"ל הם רצון ד\', ופסקו שלא לתקוע בשופר בשבת (בשל גזירת גדר). הרמח\"ל כתב שיש זכות של שופר בשמים כשלא תוקעים בו בשבת, ויתירה מזאת, הזכות המאירה בשבת יותר גדולה מאשר כשתוקעים בו בפועל בר\"ה רגיל. אסור לשדר תפילות ולהביט בהן דרך אפליקציית \'זום\' וכדומה, במהלך החג. רוב הספרדים אומרים אבינו מלכנו בשבת זו, ורוב האשכנזים נמנעים. אסור לומר \'וידוי\' בראש השנה, ואסור להביא עצמו לבכי, אך מותר להרהר בתשובה. עיקר כוונת התפילה בראש השנה אינה על חיינו האישיים, אלא על מלכות ד\', עתיד האומה, ועתיד האנושות. כך כתובות התפילות, ועל כך נכתבו הפיוטים השונים. מתוך המבט הלאומי והאוניברסלי, אנו מביטים בתפקידנו הפרטי במארג החיים ועבודת השם. מותר לפתוח בשבת וביום טוב את השמשיה הגדולה הקבועה בחצר על מנת להצל על המתפללים הרבים (המהדר לפתוח לפני שבת טפח, תבוא עליו ברכה). \"נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה עד אחר חצות היום, והמתבטל נחשב ישן\" (רמ\"א ובאה\"ט). לאחר תפילת מנחה רבים נהגו לומר \'תשליך\' ליד מקווה מים או מעיין. השנה זו שבת, האשכנזים וקצת ספרדים נהגו לאומרו ביום השני של ר\"ה במקום ביום הראשון. יש לקיים סעודה שלישית, בשל שבת, וטוב לעשותה מוקדם לאחר מנחה גדולה. יום שני של ראש השנה, ב\' תשרי מתחילים בהכנת החג השני לאחר כארבע עשרה דקות משקיעת החמה. אך מלאכות האסורות בשבת אין לעשותן עד צאת השבת (שהרי יום טוב ראשון חל בשבת השנה). הדלקת נרות בצאת הכוכבים (מעבירים מאש קיימת), מעריב של חג (אומרים הבדלה בתפילה- \"ותודיענו\"), בבית עושים קידוש הכולל הבדלה משבת קודש (-\"מאורי האש\", ו -\"המבדיל בין קודש לקודש\"), וסעודה (יש האוכלים שוב את הסימנים). כאמור, מותר לבשל ביום טוב על ידי העברה מאש דולקת. בהדלקת הנרות ובקידוש טוב שיהיה כלי חדש או פרי חדש, להתכוון גם עליו בברכת \'שהחיינו\' של היום השני. שחרית, קריאת התורה ומוסף - של יום ב\' של ר\"ה. תקיעות: ● אין להשתמש ברמקול מסוגים שונים, לשם הגברת קול השופר, או עבור התפילות בבית הכנסת. ● לאחר ההפטרה אומרים \'למנצח\' שבע פעמים, ותוקעים 30 תקיעות בעמידה, והספרדים יושבים בהן. הן \'תקיעות דמיושב\' הנקראות כך משום שאם ישב בזמן התקיעות הללו, יצא ידי חובתו. טעם התקיעות דמיושב, לבלבל את השטן על מנת שלא יפריע לכוונתנו בתפילה, ולא יפריע להארת תקיעות דמעומד הבאות. \'בילבול השטן\', משמעותו שאנו מזכירים את מלכות ד\' העתידה לבוא, בה יתקע בשופר גדול, ובה אנו מאמינים כייעוד הגדול של כולנו. עמדה נפשית זו, דוחה את הקיטרוגים הנקראים \'שטן\', משום שכאשר אנו נטועים בעתיד הנכסף, כל הנפילות של העבר מקבלות גוון מקרי וצדדי, שאינו מהות חיינו. התקיעות ביום השני, הן מדרבנן. ● בתפילת מוסף, תוקעים בחזרת הש\"ץ 30 תקיעות: 10 למלכויות, 10 לזכרונות ו- 10 לשופרות. תקיעות אלו נקראות \'תקיעות דמעומד\'. ספרדים וחלק מהאשכנזים, תוקעים גם במהלך תפילת הלחש כך. ● תוקעים לאחר \'קדיש תתקבל\', ויש התוקעים עוד תקיעות לפני \'עלינו לשבח\', ותקיעה לאחריו. סך הכל- 100-101 תקיעות. יש מנהגים אחרים, מתי וכמה לתקוע בשופר בסדר התפילה. כל עדה ממשיכה כמנהגה כמובן. ● שברים צריכים לארוך לפחות שתי שניות, וכן תרועה שתי שניות. התקיעה צריכה לארוך כפי מה שבתוכה. אם היא תקיעה -שברים-תקיעה, אזי התקיעה צריכה לארוך שתי שניות, כזמן השברים. אם היא תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה, אזי אורך התקיעה יהיה ארבע שניות, כאורך שברים-תרועה. וכן על זה הדרך. ● לצד התוקע עומד \'סומך\', שתפקידו להקריא את סדר התקיעות לתוקע, וגם לבדוק שתקיעותיו כשרות. על הסומך ללמוד מראש את ההלכות של תקיעת השופר וטעויותיה, בדומה לתוקע. ● במהלך התקיעות אין לדבר, אלא לשמוע את הקול, להרהר במלכות הבורא ובתשובה על חטאינו. השופר קורא למלחמה, מלחמת האדם ברוע הטמון בו, מלחמה עד כדי מסירות הנפש כעקידת יצחק. השופר מכריז על מלכות השם ועל מגמת הטוב במציאות. ● יש להשגיח על ילדים קטנים ולהקפיד על שמירת השקט בתפילה ובעיקר בתקיעות. ● הלכות תקיעת השופר מצריכות מיומנות, ידע וכוונה. על בעל התוקע להכין עצמו כראוי מערב החג, כך שיוכל לתקוע בשופר בצורה כשרה ונכונה. ● מי ששמע קול שופר והתכוון לצאת ידי חובה, והתוקע כיוון להוציא, יצא ידי חובה. גם אם לא עמד בתוך בית הכנסת. ● נשים אינן חייבות בשמיעת קול שופר, אולם רבות נהגו לשמוע. ● חולה, ומי שמצוי בשעת דחק, ללא יכולת לשמוע את כל סדר התקיעות כראוי, ישמע את שלושים התקיעות העיקריות, ודי בכך. מנחה של יו\"ט. מה טוב לסיים ספר תהילים במהלך ימי החג. ערבית של מוצאי יו\"ט, הבדלה רק על הכוס. \'צום גדליה\' אם התנה שיקום לאכול לפני עלות השחר, רשאי לקום ולאכול. לגבי שתיה, אשכנזי אינו חייב להתנות (אם כי טוב שיתנה), ספרדי חייב להתנות. אדם בריא חייב לצום. חולה או מעוברת או יולדת או מניקה פטורים מן הצום. \"יש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה. וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה, משאינו יודע שעשה. ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות ביוקר יותר מחטאת\" (רמ\"א ורבינו יונה) יה\"ר שבזכות תפילתנו ותשובתנו יזכרנו השם בזיכרון טוב מלפניו
הלכות יום הכיפורים
הלכות יום הכיפורים לספרדים ואשכנזים שנת התשפ\"ז-הבאה עלינו לטובה הרב ברוך אפרתי ● לקראת יום הכיפורים מצוות עשה מן התורה לשוב אל השם, על ידי וידוי מעשינו הרעים וחרטה עליהם, וכן בקבלה על עצמנו לעתיד שלא לשוב על החטא. (דברים ל, רמב\"ם הל\' תשובה). ● ראוי לכל אחד להכין מבעוד מועד רשימה בפנקס, של העבירות שהוא זוכר מהשנה האחרונה, ושל מידות רעות (רבינו יונה, ריש שערי תשובה). ולהתוודות ממנו במהלך תפילות הצום. ● כיצד עושה תשובה? מכיר בחטאו, מתוודה לד\' בפיו, עוזב את העבירה ואינו ממשיך בה בהווה, מתחרט על העבירה בשכלו, מתבייש בה בליבו, ומקבל על עצמו שלא לשוב עליה בעתיד (משנ\"ת ריש הלכות תשובה). ● במצוות שבין אדם למקום- יש להתוודות בפני ד\', ולא לפרט את החטא לאחרים (יומא פו:) אך אם חטאו התפרסם יש להודיע ברבים ששב בתשובה (ראב\"ד הלכ\' תשובה) . במצוות שבין אדם לחבירו- יש להתוודות ולבקש סליחה מהחבר, וגם להתוודות בפני השם, וראוי לפרסם לאחרים את תשובתו. ● אם פגע בחבר אך חבירו אינו יודע, כגון שדיבר עליו לשון הרע (שהזיק לו. חפץ חיים כלל ד א\"ק מח), באם הוא מעריך שהחבר לא יפגע יותר מידיעת החטא, עליו לבקש סליחה ממנו. אך אם הוא מעריך שהחבר יכעס ויעלב מידיעת הפגיעה נגדו, יש להמנע מבקשת סליחה. (ממשמעות המג\"א תר\'ו, וכסברת ר\' ישראל סלנט). ובכל אופן יש לשלם את מה שהזיק לו, ויעשה הכל למנוע את המשך ההיזק. ● ראוי להחמיר בענייני כשרות האוכל בעשרת ימי תשובה, כגון להמנע מאכילת פת נכרי וחלב נכרי, גם מי שנוהג להקל בזה בימים רגילים (ראבי\"ה בשם ירושלמי שבת פ\"ג) ● אסור מבחינה הלכתית להפעיל או לשדר או לצפות באפליקציית \'זום\' במהלך יום הכיפורים. ● אסור להפעיל רמקול בבית הכנסת. ערב יום כיפור ● \'כפרות\' - כמה גדולים ביטלו מנהג הכפרות, בשל הדמיון למנהגי עבודה זרה (רמב\"ן ורשב\"א בשו\"ת ח\"א שצה, וכן פסק בשו\"ע תרה). אמנם, אנו נוהגים לעשות כפרות, על תרנגול או על כסף (שווי תרנגול- כעשרים שקלים). (רש\"י נהג לעשות על ירק, אך אין לשנות. רמ\"א ומג\"א תרה). מותר לעשות כפרות על כרטיס האשראי או אפליקציות פייבוקס וביט, בתרומה באינטרנט דרכם. מסובבים את הכרטיס/הפלאפון על הראש ככסף, ומתכוונים על כמות התרומה באמירת הכפרות. אם נוהג כך, לא יאמר \'אלו המעות ילכו לצדקה\' אלא \'הסכום שכיוונתי ילך לצדקה\'. ● מצוה לטבול במעיין או במקווה. (רא\"ש יומא פ\"ח כד בשם רס\"ג). אין לברך על הטבילה (רא\"ש שם, שלא כרס\"ג). מי שאינו יכול לטבול, יתקלח במקלחת רציפה של \'תשעה קבין מים\' על ראשו וגופו (4 דקות בזרם בינוני), או שיטבול בבריכת שחיה (אף שהמים שאובים- רמב\"ם פיה\"מ מקואות ח) ● מצוות עשה לאכול כמה שיותר ביום זה, במיוחד מאכלים מענגים (יומא פא:, רא\"ש שם, ש\"וע תרד ומשנ\"ב סק\"א, ולא כרמב\"ם). יש שהסבירו שהתורה מבקשת להקל לנו את הצום ע\"י האוכל (ב\"ח תר\"ד), ויש שהסבירו שהתורה באה להקשות עלינו מעט גם ביום זה (ערוה\"ש תר\"ד). ● אם אינו צמא כעת, אך שותה מים כדי שלא יצמא בעתיד- אינו מברך ברכה ראשונה על שתיה זו. ● מתפללים מנחה מוקדם לפני סעודה מפסקת ובמנחה אומרים וידוי בתפילת הלחש אך לא בחזרת הש\"ץ. שכח לומר הוידוי ונזכר לאחר סעודה מפסקת- יאמר וידוי כשנזכר לפני חשכה (ממשמעות הר\"ן יומא פז). ● המתפלל ביחיד ביום הכיפורים, אינו אומר את יג מידות הרחמים שבסליחות. ואם רוצה לאמרם בטעמי המקרא, רשאי (הגר\"א נבנצל). ● מדליקים נרות בברכה של יוה\"כ, יש נשים המברכות גם שהחיינו, ככתוב במחזור כפי העדה. קודם לכן יש להדליק נר נשמה, שכן הבדלה נעשה על נר שדלק כל היום. האב (ויש נוהגים שגם האם) מברך את הבנים והבנות, ככתוב במחזור. הילדים מנשקים ידי ההורים לאחר הברכה (כתבי האר\"י). ● מתעטפים בטלית לפני השקיעה בברכה, מנהג אשכנז הקדום ללכת עם \'קיטל\' או בבגדי לבן כדי להדמות למלאכים וכדי להזכיר לנו את יום המיתה לעוררנו בתשובה. מנהג האשכנזים לומר \'תפילה זכה\' לפני כל נדרי. גברים אינם הולכים עם צבע זהב בבגדיהם (בשל עגל הזהב, שאין קטגור נעשה סנגור). ● לכתחילה יש להשתדל לומר את \'כל נדרי\' טרם השקיעה. אך אם נתאחרו, יש לומר אפילו בלילה. ● אדם שנאנס להתפלל ביחיד בביתו ולא בבית הכנסת, יכוון את זמן תפילות הלחש שלו, כך שתתאמנה בערך לזמן בו מתנהלת תפילה זו בבית הכנסת הקבוע שלו, ויש בזה מעין תפילה בציבור. ● מותר לקרוא לאור הנר ביום הכיפורים. מהלכות הצום ● הצום מתחיל מן הערב (ויקרא כג). ● ביום כיפור יש להמנע מחמשה דברים- אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, יחסי אישות. (גמ\' יומא, רמב\"ם פ\"א ה\"ד. לדעת הרא\"ש כולם מדרבנן חוץ מאכילה ושתיה, ולדעת רמב\"ם הכל מדאורייתא). ● אסור לעשות מלאכה ביום כיפור (כולל להעביר מאש לאש). (ויקרא כג) ● יולדת, מעוברת, וחולה- מותרים לרחוץ כדרכם, לא לשם תענוג אלא לבריאות ונקיון. (רמב\"ם פ\"ג ה\"ב, ערוה\"ש תריג ס\"ט) ● למתקשים לצום, מותר ללעוס מסטיק ללא טעם ביום כיפור אך ראוי להחמיר (ממשמעות המג\"א תקס\'ז. וכה\"ח החמיר שם אפילו בבליעת רוק). ● יש להמנע מרחיצה לשם תענוג (שו\"ע תריג). אך רחיצת נקיון מותרת מעיקר הדין (ראשונים, מג\"א שם סק\"א). ● רחיצת נקיון ותענוג יחד (כגון מים חמים על פנים מלוכלכות) אסורה (ממשמעות הרמ\"א שם ס\"ד). ● כלה שהתחתנה בתוך שלושים יום לפני יום כיפור, רשאית לרחוץ את פניה כרגיל על אף הצום. (יומא עג:, שו\"ע סימן תריג סעיף י). ● בשעת צורך מותר לנקות את הידיים באלכוג\'ל, לניקוי ולא לתענוג, ואין בזה איסור סיכה או רחיצה (הגר\"א נבנצל) ● מותר לברך על הבשמים (ויש מחמירים להמנע). ● יש מחמירים שלא ללכת עם קרוקס וסנדלי שורש נוחים (ע\"פ שער\"ת תקנד סקי\"א, ומשנ\"ב שם סק\"ה) אך מעיקר הדין מותר. (ערוך השולחן שם ס\"ה, וכ\"ד הגרש\"ז). גם ילדים קטנים צריכים להמנע מנעילת סנדלי עור ביו\"כ (יומא עח:). אולם לצורך שמירה על רגליהם ממכות וקוצים וקור, מותר להם לנעור נעלי עור (הגרע\"י). נעלי עור אינם בגדר מוקצה ביום הכיפורים (הגרש\"ז, הגרע\"י). ● אשה שילדה בתוך שלושים יום לפני יום הכיפורים, רשאית לנעול נעלי עור (יומא עח:, ויש שרצו להחמיר בימינו שיש נעלי גומי נוחות, נטע\"ג פמ\"ז. אך נכון להתיר גם כיום וכ\"כ הגרע\"י). ● יש להמנע מנגיעה בין בני הזוג בלילה, אך ביום המקל בנגיעה (ללא חיבוק ונישוק) יש לו על מה לסמוך. (ט\"ז תרטו סק\"א, ערוה\"ש תרטו ס\"א, שלא כמג\"א ומשנ\"ב שהחמירו) ● מותר לרחוץ ילדים קטנים ביום כיפור אם התלכלכו, במים פושרים, אך לא חמים. (ב\"ח ןמג\"א תרטז סק\"א, ומשנ\"ב שם). ילדים עד גיל מצוות פטורים מהצום, אך מגיל תשע יש לחנכם לצום בלילה וכמה שעות בבוקר. בנים מגיל 12 ובנות מגיל 11 בריאים המסוגלים לצום, נוהגים לצום כראוי (ב\"ח ומג\"א ססק\"ב), ויש שהקלו שיצומו צום שלם רק מגיל מצוות (הגרש\"ז, הגרע\"י). הפטורים מן התענית ● אשה בהריון רגיל, חייבת לצום. ● אשה בהריון בכל שלב שהוא, החשה כאבי ראש חזקים או שהיא מקיאה, מותרת לשתות מיד בשיעורין, ואם לא די לה בזה, מותר לה לשתות ללא הגבלה. ● אשה בהריון שהחלו לה צירים סדירים או ירידת מים, תשתה ללא שיעורין, אפילו אם אין לה כאבים כלשהם. ואם מרגישה צורך גם לאכול, תאכל. (הגרש\"ז) ● אשה שילדה בקרבה של שלושה ימים ליו\"כ (סופרים 72 שעות מהלידה), אסורה לצום. (שו\"ע תריז ס\"ד) ● אשה שילדה בקרבה של שבעה ימים ליו\"כ, אם היא או רופא רוצים שתאכל ותשתה, אוכלת ושותה בשיעורין, ואם לא מספיק, אוכלת ושותה כדרכה. (שבת קכט. ושו\"ע תריז ס\"ד). ● אשה שעברה הפלה לאחר ארבעים יום של הריון, דינה כיולדת כנ\"ל. ● מניקה שחוששת שיתמעט החלב לתינוק אם תצום, מותרת לשתות לשיעורין (תורת היולדת בשם חזו\"א, והגר\"א נבנצל בשם הגרש\"ז). ● אחיות ורופאים במחלקות מצילות חיים, העוטים מסכות ובגדים מסורבלים הגורמים לזיעה - אם המקצועיות יורדת בשל הצום, אזי כשמרגישים חולשה או ירידה בתפקוד המקצועי, שותים לשיעורין (הגר\"א נבנצל). ● חולה בסכנה שותה ואוכל מיד, וגם ספק חולה כזה לא יטרח לחפש רב אלא יאכל מיד. (ויקרא יח, יומא פב, שו\"ע תריח ס\"ח). אולם לא יאכלו במהלך הצום סוכריות ושאר מאכלים שהם רק לתענוג (הליכות שלמה ו, ז). ● חולה ללא סכנה, שבצום מרגיש שאם לא יאכל יבוא לסכנת נפשות, אוכל ושותה לשיעורין. (שו\"ע תריח ס\"א) ● מי ששותה ואוכל לשיעורין, יאכל נפח של קופסת גפרורים קטנה 30 סמ\"ק, (או משקל 30 גרם לספרדים), כל 7 דקות (ר\' חיים נאה שעו\"ת ג\', ערוה\"ש תריח סי\"ד. ויש אומרים כל תשע דקות). וישתה פחות מנפח צד אחד של לחי מלאה (אצל אדם ממוצע- כחמישית כוס חד פעמית, או 40 cc), כל 7 דקות (שו\"ע תריח ס\"ז). עדיף לאכול ולשתות דברים מזינים (חידושי או\"ש). בשעת דחק שהשיעורין לא מספיקים, עדיף לשתות ולאכול כנ\"ל כל ארבע דקות (ושתי דקות) מאשר ברצף. ● אם יש צורך רפואי לשתות בקצב גבוה אף יותר, מותר לשתות כל חמש שניות, וזה עדיף משתיה ברצף (כשיטת הרמב\"ם שביה\"ע פ\"ב, וב\"י תרי\'ב- כרביעית הלוג. ספרדים יכולים לסמוך על שיטה זו בשיעורין לשתיה מעיקר הדין, אם מתקשים להמתין 5-7 דקות). ● לאחר שהחולה אכל או שתה, אם בודאי אין לו צורך בעוד אכילה ושתיה כדי לצאת מסכנה, אסור לו להמשיך לאכול ולשתות, אפילו לשיעורין. ● חולה שאין בו סכנה יכול לקחת כדורים ללא מים בשעת צורך גדול. (אג\"מ או\"ח ח\"ג צ\"א. הגרע\"י) ● חולה שאין בו סכנה חייב לצום כרגיל. זה כולל כאבי ראש רגילים, חולשה כללית וכדומה. בכל ספק, לשאול את אחד הרופאים בקהילה. ● שכח וברך על מאכל, ותכף נזכר שזהו צום יום כיפור, לא יאכל. אלא יאמר \'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\'. ● האוכל פת ביו\"כ (בהיתר כמובן), נוטל ידיו כרגיל בחול עד הפרק, ולא רק עד קשרי האצבעות. (הגרע\"י). ● אסור לאדם בריא להכניס לעצמו אינפוזיה בצום, כדי להקל מעליו את קושי הצום. ● האוכל ביו\"כ (בהיתר כמובן), לא עושה קידוש, אך יוסיף יעלה ויבוא בברכת המזון (שו\"ע תריח ס\"י), והוא יכול לעלות לתורה חוץ ממפטיר וממנחה (שו\"ת רעק\"א סכ\"ד). אך אם אכל רק לשיעורין, יכול לעלות גם למפטיר ומנחה (הליכות שלמה ד ו. הגרע\"י). יום הכיפורים ● בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות. (תו\'ס יומא עז:) ● הכהנים נוטלים כרגיל בתפילת שחרית. אם שמרו על נקיון, לא חייבים ליטול שוב במוסף (ע\"פ ערוה\"ש תריג ס\"ד בשם רמב\"ם). אך בתפילת נעילה נוטלים שוב בשל ההפסקה. ● אנו מובטחים מד\' שיום הכיפורים עצמו מכפר על השבים בתשובה, ועל כן כדאי לרכז כוחות ומאמץ בתשובת היום, גם אם זה קשה. ● יש להשתדל מאד להתפלל מוסף בזמנה- לפני שעברו שש שעות. אך אם עבר הזמן, מתפללים מוסף בכל זאת. ● בעת ההשתחויה במהלך סדר עבודת כהן גדול, יש להניח נייר או מגבת כדי שיחצצו בין הראש לקרקע. שטיח של ביה\"כ נחשב הפסק. ● במנחה מברך שוב על הטלית כשמתעטף בה (בהנחה שעברה חצי שעה מאז שפשט אותה). ● מותר לדבר במהלך הצום על אכילת מאכלים בצאתו. ● הרואה שהצום קשה לו ואינו יכול להתפלל, עדיף שישכב במטה ולא ישבור את הצום, גם אם יפסיד תפילה במניין. ● המטפל בבני ביתו החולים, למשל בילדיו או באשתו, רשאי לעזוב את התפילה בבית הכנסת על מנת לסייע להם. אך ישאר בבית הכנסת לתפילת הלחש, ולקריאה בתורה. ויש אומרים שבמצב זה הוא פטור לגמרי ממניין, וישאר להתפלל בביתו (הגר\"א נבנצל). צאת הצום ● במעריב של מוצאי הצום אומרים \'אתה חוננתנו\' ● מקדשים את הלבנה אע\"פ שטרם אכלנו, שכן אנו שמחים בכפרתנו. (אחרונים) ● לאחר צאת החג וההבדלה (מבדילים על נר ששבת, שהודלק לפני כניסת הצום), נוהגים לעשות מעשה לבניית סוכה, אפילו סמלי (ערוה\"ש, גר\"א), ואוכלים בשמחה (רמ\"א תרכד ס\"ה) ● למחרת משכימים לשחרית מעט קודם הזמן הרגיל. (משנ\"ב תרכד סי\"ד) \'כהיום הזה תביאנו ששים ושמחים בבנין שלם\'
הלכות חג הסוכות - סוכה, ארבעת המינים, וחול המועד
הלכות חג הסוכות - סוכה, ארבעת המינים, וחול המועד לספרדים ואשכנזים שנת התשפ\"ז-הבאה עלינו לטובה הרב ברוך אפרתי דין נפרדו עלי הלולב למרן השו\"ע, פסול בנחלקו רוב עליו. לרמ\"א, אף בנחלק רק העלה המרכזי. אולם גם לרמ\"א, פסול רק אם נחלק עד השדרה עצמה. ורק הידור שלא תהיה חלוקה כלל. אמנם, אם ממש נפרדו העלים ולא רק מעט, אזי פסול אף לשו\"ע (ויש מחלוקת האם לשו\"ע גם במקרה זה הוא רק ברוב עליו או אף בעלה המרכזי לבדו). נתעקם מרכז הלולב כמגל לצדדיו או לפניו, פסול. לאחוריו, כשר. נתכופף מאד, פסול גם לאחוריו. ולמהדרין, שיהיה ישר לגמרי בשדרתו, וגם בעליו. ישר אין הכוונה הדוק, אלא שאין בו עוקם כלל. ערבה יבשה שו\"ע אורח חיים סימן תרמז- \"ערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה או שנקטם ראשה, פסולה. אבל כמושה או שנשרו מקצת עליה, כשרה\". משנ\"ב שם- \"או שנשרו וכו\' - ויש לדקדק בזה שלפעמים נושרין ע\"י תחיבתן לתוך הלולב וגם ע\"י נענוע. ובפרט באתרוג ולולב של הקהל שיד הכל ממשמשין בהן מצוי מאוד שנושרין רוב העלין ע\"י נענוע של איזה אנשים וממילא שאר אנשים שמברכין אח\"כ לבד שאין יוצאין במצוה גם מברכין ברכה לבטלה... רוב עליה - היינו בשיעור ג טפחים של ערבה\". ברכת לישב בסוכה דעת הרמב\"ם והגר\"א שבכל כניסה וישיבה יש לברך. דעת הספרדים, שיש לברך באכילת פת כביצה, או מזונות ד ביצים. דעת רוב האשכנזים, על פת כביצה, או מזונות כביצה, או שאוכל סעודה עם חבריו, מברך. על שינה, ספרדי אינו מברך, לאשכנזי דעת הגרש\"ז אוירבך זצ\"ל שיש לברך. ולגבי חיוב אכילה בסוכה, חייב מנפח כביצה דגן שברכתו מזונות, או כזית פת. ולאשכנזים חייב גם בכל אכילת ארוחה משמעותית אף מבשר ודגים וכדומה. דין חיבור הסכך הכשר באזיקונים לסוכה יש מחלוקת ראשונים האם הלכה כמאן דאמר שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה, או שאסור, כפי שסכך אסור שיקבל טומאה. למעשה מרן השו\"ע הקל (יש בדבריו סתירה בין שני סעיפים, והמג\"א בתירוץ אחד העמיד לקולא, ובשני לחומרא, וקיימא לן כתירוץ הראשון). ואחרוני אשכנז נחלקו בזה. המשנה ברורה החמיר לכתחילה (והתיר מעיקר הדין), וערוה\"ש הקל לכתחילה. באזיקונים, אם לולי הם הסכך לא יעוף ברוח מצויה, אין בעיה לחברם כחיזוק. ואם יעוף בלעדיהם, לספרדים מותר. ולאשכנזים מותר, הן בשל דעת ערוה\"ש, הן בשל העובדה שאין סיכוי שאדם יבוא לסכך באזיקוניו, הן בשל היותם שוליים ובטלים, והמחמיר מהם זהו הידור. כללי האתרוג נקודה שחורה- בחלק העליון, פסול. בחלק התחתון, עד שתי נקודות כשר. שלוש נקודות, אם הן בצד אחד כשר, אם בשני צדדים, מחלוקת ויש להחמיר ביום טוב ראשון. אם רובו נקודות שחורות, לכולי עלמא פסול, אף אם הן בחלק התחתון. שאר דיניו- א. שיהיה מיוחס בבירור כלא מורכב, ושיגיע ממקום ללא חשש גזל או העלמת מס. ב. שיהיו לו ב הסימנים החיצוניים שאינו מורכב (אם א קיים, החת\"ס כתב שאינו לעיכובא). בליטות, ועוקץ שקוע. ג. שלא יהיה פגם בהדר ד. ביו\"ט ראשון, שלא יהיה חסר ה. הדין של עלה בשליש העליון, נתון במחלוקת ראשונים. למעשה, אם היא חלקה כמו האיזור סביבה ולא בולטת בתחושת היד, זה אינו מהודר אך כשר. ואם היא בולטת במישוש, כשר בשעת דחק. עיין או\"ח סימן תרמח סעיף יג ברמ\"א, ובמשנ\"ב סק\"נ. והדירוג מבחינת הדר- א. שלא יהיה שינוי מראהו בשליש עליון ב. בשאר האתרוג, שינוי מראה אחד לא פוסל (אלא אם הוא על הרוב), ושניים ומעלה פוסלים בהצטרפות כרוב שטח. ג. ללא מוגלע. ד. לא לעיכובא- שיראה נאה מאד בעיני האדם. דקדוק בדין המחיצות בסוכה רמ\"א סימן תרל- \"ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו). ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות עדיף אז לעשות שלש מחיצות שלימות מארבע שאינן שלימות (מהרי\"ל)\". והעיר המשנ\"ב- \"לעשות מחיצות שלמות - ר\"ל שלא ע\"י עצות של לבוד וצוה\"פ ובהלכות של ר\' יצחק גיאות ראיתי שכתב ג\"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה ג\' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד\". וכתב ערוה\"ש- \"וגם יזהר שיהיו המחיצות סמוכות להסכך ממש. אמנם באי אפשר לעשות שלוש מחיצות שלימות, בהכרח לעשות כפי דינים שנתבארו (הלכות למשה וכו\'). וכן כמה מותר להיות הסכך רחוק מהמחיצה, כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא\". לגבי צירוף כמה הלכות למשה מסיני יחד (כגון לבוד, גוד אסיק, דופן עקומה, דופן שלישית טפח)- יש ראשונים חשובים (הר\"ן והריטב\"א, שיטה במאירי, ובאחרונים רבי עקיבא איגר, המשנ\"ב ועוד) הסוברים שלא אומרים שתי הלכות למשה מסיני יחד (מו\"ר הרב נבנצל אמר לי אשתקד -כששאלתי על היות סוכתו עם כמה הלכות למשה יחד- שלדעתו מותר אם הן לא באותה דופן). ויש לחוש לשיטתם לכתחילה, שזהו ספק דאורייתא. אמנם המקל בכל זאת לעשות לבוד וגוד אסיק, יש לו על מי לסמוך, משום שאפשר לומר שהבית יוסף חלק על הבנת הגרעק\"א את הר\"ן, וסבר שגם לר\"ן עצמו רק דופן עקומה וגוד אסיק לא אמרינן יחד, אך לבוד וגוד אסיק אמרינן. ולספרדים יש להקל יותר, משום שמרן פסק במפורש בסימן תרל, שלא כהבנת רעק\"א בר\"ן. בנוסף יש לציין, שלגבי דין לבוד, אשכנזי ישתמש בדין לבוד רק אם יש ד דפנות ולא פחות, כך פסק במג\"א. סדין שזז ברוח כמחיצה לכתחילה - שאינו זז כלל ברוח מצויה. בשעת דחק- זז עד טפח לכל צד. בדיעבד- זז עד ג טפחים לכל צד, או עד ג טפחים מלמטה שהדופן לא מתרוממת לגובה זה ברוח מצויה. דין סכך מעל קורות בטון א. יש לוודא מראש שללא סכך, הבטון מלמעלה אינו גורם לצל רב יותר משמש בשטח הפרגולה. אם כן, הסוכה פסולה. ב.בנוסף, נכון להקפיד לשים מעל הבטון כמה מוטות עץ, ומעליהם את הסכך, ולא סכך ישירות על הבטון. ג.אם הבטון עבה מאד ברוחבו (3 טפחים, ולספרדים 4) ועמוק בגודל של 4 טפחים, אזי כשהסוכה תהיה בנויה יש להקפיד שהחייבים בסוכה (גברים בוגרים) לא ישבו תחתיו כשהם אוכלים לחם, אלא תחת הסכך ישירות. אך אם הוא פחות מכך ברוחבו, מותר לשבת גם ממש תחתיו, גם אם הוא בעומק 4 (אמנם לאשכנזים נכון לכתחילה להמנע). בנוסף, יש להקפיד שמוט בטון 4 טפחים ברוחבו ו4 (או 3 לחומרא) בעומקו לא יהיה במרכז הסוכה מלמעלה, משום שאז גם אם לא יושבים תחתיו, הסוכה פסולה. ואם אינו במרכז, הוא חוצה את הסוכה לשניים ויש לבדןק שיש די דפנות וסכך בשתים שנוצרו. אמנם, אם הגודל של הבטון (העומק שלו) הוא פחות מ4 טפחים, אזי גם אם הוא ברוחב 3 טפחים, מותר לשבת מתחתיו. סעודה חלבית בחג לכתחילה לאכול סעודה בשרית לפחות אחת בחג, ואז אפשר גם סעודה חלבית. אפשר גם באותה סעודה, מנה ראשונה חלבית, ושאר מנות בשריות (ינקה פיו, ישטוף ידיו, יחליף כלי האכילה). עיין ברמב\"ם שציטט הגמ\' אין שמחה אלא בבשר ויין. ומשמע ממנו, גם בימינו שאין ביהמ\"ק קיים. וכן הביא ערוה\"ש בסימן תקכט. אמנם מרן השו\"ע כתב בבית יוסף שם בסימן על הטור- \"תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבה\"מ קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בה\"מ קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. ויש לתמוה על הרמב\"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו ייין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר\" ואכן בשו\"ע השמיט דין בשר, וכתב רק יין. אולם עיין בבאור הלכה סתקכ\"ט- \"האנשים בזמן שבהמ\"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה וכדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו\' ועכשיו שאין בהמ\"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים ומ\"מ מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב\"ח וש\"א] והמחבר שלא הזכיר בשר אזיל לשיטתיה בב\"י ע\"ש ולענין יין סמך על מה שהזכיר בס\"א שצריך לקבוע סעודה על היין\". הוספת כמות המינים שו\"ע או\"ח סימן תרנא- \"לא יטול יותר מלולב אחד ואתרוג אחד, אבל בערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה... והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי ערבות ושלשה הדסים עבות\". וכתב בביאור הלכה שם- \"הנה ב\' ערבות הוא אפשר כדי לצאת דעת הרמב\"ם שמתחלה היה דעתו לאסור בזה אבל בהדסים גם הוא מודה בה להתירא כמבואר בהדיא בדבריו דמסתמא הוא לנוי ואולי הטעם ע\"פ סוד עיין בלבוש. ופשוט דהיכי שיש לו קצת ספק על איזה בד של הדס וערבה או שרואה שעליהם רכים מאוד ועלולים ליפול מאוד עליהם באופן זה פשוט דיוכל להוסיף כמה שירצה ואין למדקדק לדקדק בזה\". סוכת נסרים (מצוי בפרגולה עם נסרים שלבים למעלה בימינו) ברחבים ד טפחים, פסולה מדרבנן (אך אם אין שום סוכה אחרת, יוצאים בה ידי חובה). אינם רחבים ד טפחים- כשהנסרים ממוסמרים (או תקועים בחוזקה רבה)- לדעת ערוה\"ש והמשנ\"ב (אשכנז) פסולה מדאורייתא. למרן השו\"ע (ע\"מ) כשרה אך נהגו בימיו להמנע. כשאינם ממוסמרים או תקועים, אלא מונחים- למרן השו\"ע (ע\"מ) כשרה, ונהגו בימיו להמנע. בימינו המנהג השתנה, ולא נמנעים. לערוה\"ש והמשנ\"ב (אשכנז), פסולה מדרבנן (אך אם אין שום סוכה אחרת, יוצאים בה ידי חובה). אמנם יש אחרונים שסברו להתיר באלו של ימינו שרוחבם למטה מטפח (הגרש\"ז, וכן נהגו בדור הקודם בירושלים), ויש שסברו שיש להמנע כשאפשר (הגרי\"ש אלישיב). שמחה בימי הסוכות כתב הרמב\"ם בסוף הלכות לולב- \"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן. בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה\' אלהיכם שבעת ימים. וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח לשאר היום עם כל הלילה. והיאך היתה שמחה זו. החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו. ומי שיודע בפה בפה. ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שירות ותושבחות. ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן. עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה\' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה\' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה\' וגו\'\". להריח את המינים בימי סוכות שו\"ע או\"ח סימן תרנג- \"הדס של מצוה אסור להריח בו אבל אתרוג של מצוה מותר להריח בו מן הדין אלא שלפי שנחלקו אם מברכים עליו אם לאו, יש למנוע מלהריח בו\". וכן כתב המשנה ברורה לדינא, בסימן רטז בסופו, בביאור הלכה. עבודה בחול המועד בהפסד הקרן (דהיינו מה שכבר יש לו) מותר לעבוד במועד. בהפסד רווח, אסור לעבוד, משום שזו עצם התקנה. גם כשמותר לעבוד בהפסד קרן, זהו רק מלאכה דלה, שאינה של אומנים (אלא אם האומן שינה מדרך עבודתו הרגילה). במקרה של הפסד רב, מהקרן, מותר גם מלאכה רבה. אם מדובר בצרכי רבים חיוניים, במזון המתקלקל מהר (ירקות), מותר. במזון הנשאר זמן (פירות), ובשאר צרכי המועד שנשארים זמן, מותר למכור בצנעה דהיינו כשדלת החנות סגורה ומוכר לאדם יחיד כל פעם בצנעה. כתיבה מדוייקת אסורה, חובבנית מותרת ונהגו להתחיל באלכסון. נוסף לכך, יש יוצאי דופן- שו\"ע סימן תקל\"ט- \"אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביוקר מותר לקנות ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר והוא הדין לירידים הקבועים מזמן לזמן (ואפילו מעיר לעיר מותר ליסע בכהאי גוונא) (דברי עצמו). אבל מקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע אינו מותר למכור ולקנות ביום השוק שבתוך המועד שאין זה דבר האבד שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכר ביום השוק שלאחר המועד\". משנ\"ב- \"אם הוא דבר שאינו מצוי וכו\' - פי\' דאף דנתבאר בסעיף הקודם דלא מקרי דבר האבד אא\"כ כשאם לא ימכור עתה יפסיד מהקרן אבל בשביל ריוח לבד אינו מותר אא\"כ יוציא עי\"ז יותר לשמחת יו\"ט כ\"ז בריוח המצוי שאפשר לו למכור סחורתו אחר המועד ג\"כ אבל בריוח שאינו מצוי תמיד כמו שמפרש בשביל זה גופא ג\"כ התירו לו דכדבר האבד דמיא\". רמ\"א סימן תקלט- \"אם נזדמן לו ריוח מרובה במועד יכול למכור בצנעה ויוציא לשמחת יום טוב יותר ממה שהיה דעתו להוציא\". משנ\"ב- \"ריוח מרובה וכו\' - הטעם דאף דמשום ריוח מרובה בלבד אין להתיר [אא\"כ הוא בודאי אינו מצוי תמיד לאחר המועד כבס\"ה] הכא דבלא\"ה יש פוסקים שמתירין למכור בצנעא סמכינן עלייהו היכא דנזדמן לו ריוח מרובה ומ\"מ צריך להוציא מהן קצת לשמחת יו\"ט\". מנורה בסוכה כיוון שרוחב מנורה אינו ג טפחים (ומעיקר הדין ד טפחים), אפשר לתלותה בסוכה. ומידה טובה שתהיה סמוכה לסכך במרחק ד טפחים (ואם יש חשש סכנה, עדיף להרחיקה מהסכך). קישוטים בסוכה תוך ד טפחים לסכך, אפשר לשים גם סדין לנוי מתחת כל הסכך, או קישוטים, בכל גודל. ד טפחים או יותר מהסכך, מותר קישוט עד ג טפחים גודל, ובדחק עד ד טפחים. במקרים אלו, אפשר גם לשבת תחת הקישוטים כשאוכל וישן. שותפות בארבעת המינים סיכם ערוה\"ש בסימן תרנח- \"השותפים שקנו אתרוג או לולב בשותפות – אין אחד מהם יוצא ידי חובתו ביום הראשון, עד שיתן לו השני חלקו במתנה. דשותפים בוודאי קפדי אהדדי. ודווקא שלא קנו לצורך מצוה. אבל אם קנו לצורך מצוה – יוצאים בו, מסתמא דאדעתא דהכי קנאוהו, שכל אחד יקנה לו חלקו במתנה בשעה שיוצא בו. ולכן מה שנוהגים במקום שאין אתרוג מצוי, שכל הציבור קונים אתרוג בשותפות – גם כן הטעם כן, שכיון שקנאוהו שכולם יצאו בו ידי חובתן – מסתמא הוי כאלו פירשו שכל הציבור נותנים חלקם לכל מי שנוטלו לצאת בו, על מנת שיחזירוהו להם\". ועיין שם בהמשך מה שהטעים מהרשב\"א. קדושת חול המועד המשנה אומרת שהמבזה את המועדות, אין לו חלק לעולם הבא. מלאכה בחול המועד שלא הותרה, היא איסור דאורייתא לפי כמה שיטות. יש להזהר מאד בכבוד המועד, ולא להמשיך בו כימי חול- מציינים את המועד בלבוש חגיגי, בפרישה ממלאכה, בתפילות, ובכל מה שניכר. גשם בסוכה כתבו בעלי השו\"ע בסימן תרלט- \"ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית. מאימתי מותר לפנות? משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפילו תבשיל של פול. הגה: ואפילו אין תבשיל לפניו. ומי שאינו בקי בזה השיעור ישער אם ירדו כל כך גשמים לבית אם היה יוצא יצא מסוכתו גם כן\". והוסיף במשנה ברורה שלא חייב לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים במהלך הסעודה- \"וא\"צ לחזור עד שיגמור סעודתו אפילו אוכל אח\"כ מאכלים אחרים שאינם נקרשים.... שא\"צ לחזור עד שיגמור סעודתו אפי\' פסקו הגשמים\". ובבאה\"ל כתב, שדוקא אם התחיל הגשם לאחר שישב בסעודה, פטור מהסוכה גם כשהפסיק הגשם אחר כך. אך אם התחיל גשם, ונכנס לביתו טרם שהתיישב לסעוד, ואז פסק הגשם, חוזר לסוכה להתחיל הסעודה. ואם היה גשם טרם הקידוש ביו\"ט וטרם שהתיישב לסעוד, ואז הפסיק, חייב לקדש ולסעוד בסוכתו. ואם היא רטובה, יכניס כסאות יבשים, ויחליף למפה יבשה. מצטער פטור מן הסוכה הוא בדוקא אם אין אפשרות להיות בסוכה בלי צער. כגון חום גדול או קור עז. אך מה שאפשר לפתור, פותרים. כגון רטיבות הכסאות. להניח סכך על גבי דפנות הרכב ולהשתמש בו כסוכה יש בזה כמה תנאים לדקדק בהם, כגון המרחק של הדופן העקומה, ושיהיה בסכך די שטח של סוכה, ועוד. וגם אם דקדק בכל, בדפנות לא מהני תנאי בחוה\"מ לשיטת הר\"ן ועוד, והרי הוקצתה למצווה, ואיך ינהג ברכב לאחר מכן. שהרי מרן פסק כרמב\"ם (ולא כרא\"ש), שהדפנות הוקדשו גם כן למצוותן, ולא רק סכך. עיין סימן תרלח. וכן דעת מו\"ר הגר\"א נבנצל, שזו בעיה.