מדוע יעקב סיקל ידיו על אפרים ומנשה דווקא בפניהם?
שאלה
כאשר יעקב מברך את אפריים ומנשה בסיכול, ולאחר כל ההיסטוריה המשפחתית הכואבת אשר נוגעת גם בהעדפת בן על אחר או ״עקיפה״ (מוצדקת מוסרית) של הבכור על ידי צעיר והנזק שנוצר עקב כך למשפחה- לאחר כל זאת- מדוע יעקב לא מבקש לחלופין שיכנסו אליו אפריים ומנשה בנפרד? מדוע זה נעשה בפניהם? אני מרגיש כאילו הפתרון היותר נכון מוסרית לאור הרקע המשפחתי, היה להפריד ביניהם. ואף שעמדו בניסיון הקנאה, מדוע יעקב מסכים להיות הניסיון שלהם כביכול.
י"ד טבת תשפ"ה - 14.1.2025תשובה
כל עניינו של יוסף, היא תורת ההכרה שדבר ד' מתגלה במגוון פסים, הכלולים בכותונת האחת. ולא רק בגוון אחד בכל הכותונת. לעומת התפיסה הרואה בחילוקי גוונים חולשה וטעות, יעקב ביקש לכונן ביוסף את מה שעתיד לומר ירמיהו בשם השם- הלוא כה דברי כאש נאם ד' וכפטיש יפוצץ סלע. דבי ר' ישמעאל תנא, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. לכתחילה. על כן יעקב שמח בגיוון העמדות והרגשות, הצורות והדרכים, שנתגלו בשנים עשר בניו השונים אחד מן השני, אך כולם מגיעים מיראת שמים טהורה ודבר השם מופיע בכולם. יוסף הוא היסוד הזה, וחטאיו בהוצאת דיבת האחים רעה, וחטאי האחים במכירתו, נתכפרו בתשובת כולם ליסוד הזה, במצרים. יוסף מכיר בהם כצדיקים השונים ממנו, והם מכירים בבנימין וביוסף כבעלי מעמד זהה לשלהם. לכן כאשר יעקב מבחין בגוונים השונים שבין אפרים למנשה, שהם דור התיקון, הוא מדגיש את היותם מקבלים בשמחה את הדירוג והגיוון שבהיכלות הקדושה ולא מתחרים האחד בשני כשחור ולבן. מנשה הוא עליון מאד, בהיותו מביע שליטה עצמית מלאה ללא בדל קנאה. על כן אנו מברכים את ילדינו, ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, שיזכו ילדינו להכיל את הגיוון שבקודש ביניהם, ולראות את הארת השם במי שהגוון שבו שונה ממני.