כיצד ליישב "לא אדם הוא להנחם" עם חרטת ה' במבול?
שאלה
על הקב"ה נאמר "ולא אדם הוא להינחם", משמע שהוא יודע מראשית אחרית והואמלא מתחרט על מעשיו הקודמים. האם הדבר באמת כך? ואם כן, איך קרה המבול?
כ"ה טבת תשפ"ה - 25.1.2025תשובה
ד' אינו כועס וודאי אינו מתחרט, מה שכתוב ויחר אף ד' וכדומה, דברה תורה כלשון בני אדם. כפי שאף (חוטם) אין לו, כך מידת כעס אין לו. כוונת הפסוקים היא שד' פועל בפורענות במקרה מסויים, לטובת קידום המציאות. המציאות החווה פורענות, מדמה זאת שד' כועס, ואז מתחרט ונרגע, אך זהו רק דמיון, ולא מציאות. כפי שכתב הרמב"ם הלכות יסודי התורה, סוף פרק א- "מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו? הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות. ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג?! אלא משל, והכל משל.... וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד לא מקום ולא מדה לא עליה ולא ירידה ולא ימין ולא שמאל ולא פנים ולא אחור ולא ישיבה ולא עמידה ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם לא שינה ולא הקיצה ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם.... והואיל והדבר כן הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן. כמו שנאמר יושב בשמים ישחק, כעסוני בהבליהם, כאשר שש ה', וכיוצא בהן, על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם. וכן הוא אומר האותי הם מכעיסים, והרי הוא אומר אני ה' לא שניתי, ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה! וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה". השי"ת מחנך, מקדם את העולם לטובה ע"י עידוד חיובי, או פורענות, מה שיותר יקדם את העולם לטובה באותו דור.