האם למצוות המשכללות את העולם יש ערך עצמי או רק תוצאתי?
שאלה
שלום הרב, האם למצוות שעיקרן קידום העולם ושכלולו, כדוגמת מצוות פרו ורבו, או מצוות תלמוד תורה (שהיא המשך הקיום של פרו ורבו לפי השל"ה). האם הערך שלהן קשור רק בתוצאה הסופית של עולם שלם בעתיד, או שיש ערך עצמי בשכלול העולם כרגע, גם בלי קשר אל התוצאה הסופית. במילים אחרות, האם חינוך והכשרת הדור הבא זה ערך כי זה מכין את הדור הבא שבעתיד ימשיך את עמ"י או כבר עכשיו יש ערך בעיסוק בפעולת החינוך, בלי קשר לתוצאות
ז' שבט תשפ"ה - 5.2.2025תשובה
עיין בעולת ראיה, שכתב הרב בעניין זה- "אשר קדשנו במצותיו וצונו. המטרה של כל המצות כולן היא שיביאו את החיים כולם למדרגה היותר נעלה, למדרגה זו שראוי יהי' להיות החיים תכלית עצמית. החיים ההווים, שהם מלאים פגמים וחסרונות, אינם ראויים כלל שיהיו מטרה אל המציאות, "ועל כרחך אתה חי". אמנם מעבר הוא ההוה אל העתיד, שיהיו החיים אז מטרה לעצמם ולא אמצעיים, כי יהיו נחמדים ומלאים בחכמה, בגבורה, ובצדק בשמחה ובענג. המצות, שהן ערוכות כקוים ישרים המובילים את החיים לאותה המטרה שהיא קדושה, כאשר מבואר בגדר הקדושה שאינו אמצעי כי אם תכליתי, הן כבר מקדשות את החיים במה שהם מתחברים אליהם בהוה". דהיינו, יש כלים ויש אורות. יש אמצעים, ויש מטרות. בעולם התיקון שלנו, העיקר היא המטרה, והיא אשר מכוננת את הדרכים אליה, דהיינו את בחירת הכלים הנכונים שנבוא על ידם למטרה. אולם בעולם הבא, נהיה כבר במטרה עצמה. ולכן המעשים אז, לא יהיו כלים, דרכים, אלא המטרה עצמה. המצוות בעולם הזה שלנו, יש בהן משני הצדדים הללו. מחד, הן דרכים וכלים להגיע לקדושה ודעת השם. מאידך, הן עצמן, בקיומן, כבר מהוות מטרה של קדושה ודעת השם, אם אדם חי בהשקפת עוה"ב (כגון הרמח"ל והגר"א). לכן עיקר העניין תלוי בשאלה מי עושה את המצווה, ומפני מה. יש יכולת של עוה"ז, ויש יכולת של עוה"ב, בעוה"ב ואף בעוה"ז. יש להוסיף לכך, שהרב זצ"ל כתב בפנקסיו לגבי המימרא מצוות בטלות לעתד"ל, שהכוונה היא כמו ביטול בשישים באיסור והיתר, דהיינו שצד הצו שבהן יהיה טפל לצד הטעם. אך בימינו, צד הטעם טפל לצד הצו.