כיצד ליישב יופי תופעות טבע עם הזהרות חז"ל להביט בהן?
שאלה
שלום הרב, הייתי שמח להסבר להבדל שבין תפיסת ההמון לבין מה שהתורה מכתיבה לנו בהקשרים הבאים - א. שלג נתפס כדבר משמח, נחמד לילדים, פינוק וחסד. אבל הרב כתב השבוע ששלג זה בעצם מידת הדין. ב. קשת נתפסת כדבר יפה לעין, יצירת אומנות של הקב"ה, יופי הבריאה. אבל חזל אומרים לנו לא להעמיק בהסתכלות בקשת. ג. הלבנה נתפסת כדבר יפה, שמראה על שלימות עולמו של הקב"ה, טבע הבריאה היפה . אבל חז"ל אומרים לנו שאסור להסתכל עליה. אני מבין שלכל אחד מהדברים יש סיבות משלו בפשט, בדרש ובסוד, אבל התמונה הכוללת היא של איזה דיסוננס עם הטבע הפשוט והיפה. מנגד לא ראינו שחזל אסרו להסתכל על מפלי הניאגרה או ברקים חזקים או שאר תופעות טבע. אשמח שהרב יאיר עינינו... תודה
כ"א שבט תשפ"ה - 19.2.2025תשובה
הרב זצ"ל נתן לנו בזה כלל גדול- אם המבט בטבע, מעורר יצר רע, אזי יש לפרוש מלהביט בטבע וכו'. ואם המבט בטבע, מעורר רגשות קודש, אזי טוב להתבונן ולהתקרב אליו. הטבע עצמו, נטראלי מבחוץ, וקדוש מבפנים. על כן בפנימיותו הכל טוב, אך בחיצוניותו יש גם קליפה המעורבת בקודש, ולכן יש להזהר ולהבחין שהמבט בו קדוש ולא טמא. זהו גם ההבדל בין גלות לגאולה, בין הטבע העכור של ארץ העמים, לטבע הקודש שבא"י. כך כתב הרב בשירו, 'תלחש לי סוד ההויה'- תלחש לי סוד ההויה כולה, חיים לי יש קח נא קח, אם יש לך לב ובלב דם שרעל יאוש לא זהמהו. ואם ליבתך ערלה - ויופיי לא יקסימך, תלחש לי ההוויה סורה מני סורה, הריני לך אסורה. אם כל צפצוף עדין, כל יופי חי, לא הדר שירת קודש אך זרם אש זרה בך יעוררו, סורה מני סורה, הריני לך אסורה. ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די, יינק מטל שמים. ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה תקשיב אוזן עם חי, ומעדן שירה ויפי חיים אור קודש ימלא, וההויה כולה לו תדובב בחירי, הריני לך מותרת