האם לפי הרמב"ם התנ"ך מחייב כקובע עובדות היסטוריות?
שאלה
הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ב, פכ"ה) דן בשאלת קדמות העולם וכותב > _"דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים המורים על חדוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם, ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חדוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות, ואולי זה היה יותר קל הרבה, והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם, כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם."_ על פי דבריו, נראה כי הרמב"ם סבור שאין מניעה עקרונית מלפרש פסוקים בתורה באופן שאינו כפשוטם, גם כאשר מדובר בעובדות הנוגעות לבריאת העולם. לאור זאת, ניתן לשאול האם תפיסה זו מצביעה על כך שהתנ"ך אינו מקור מחייב לקביעת עובדות היסטוריות? האם יש לראות בתנ"ך בראש ובראשונה טקסט נרטיבי-רעיוני, או שמא הוא מתעד בהכרח אירועים היסטוריים כפשוטם?
י"ח אדר תשפ"ה - 18.3.2025תשובה
יש הבדל חשוב וחמור, בין ששת ימי הבריאה, ובין שאר התורה. ששת ימי הבריאה, אינם כפשוטם בעיקרם, כמבואר במו"נ וברמב"ן עה"ת. שאר התורה, בעיקרה כפשוטה (נוסף לפשט יש גם עוד עומקים כמובן). זולת מקומות ספורים שחז"ל מסרו לנו שאינם כפשוטם, כגון הרחקת הגשמות. בעבר היו שרצו להרחיב את שיטת ה'לא כפשוטו', גם על אברהם ושרה ושאר המציאות הריאלית ההסטורית שהתורה תארה, ולומר שלא היו, אלא זו אליגוריה. ועל כך כתבו הרא"ש והרשב"א חרם חמור.