כיצד להבין את הסתר ההשגחה ומתן שליטה זמנית לרוע?
שאלה
שלום הרב לגבי המאמר ליום השואה שהרב פרסם לא מספיק הבנתי, ע"פ דברי הרמח"ל, למה ה' רוצה לפעמים לשחרר ולתת לרוע להשתלט על העולם בלי להתערב. איך זה מועיל? ובנוסף ביחס לסוגיית ההשגחה, אנחנו רגילים לומר שה' תמיד משגיח עלינו, וחלילה לא עוזב את השגחתו על העולם הזה ועל עם ישראל, וגם כשיש ייסורים, הם יובילו לטוב. החידוש של הרמחל שם יכול להוביל למחשבות שלא תמיד מתוך השגחה וכוונת מכוון אדם/אומה קיבלו ייסורים מסויימים, ומחשבה זאת מחלישה את האמונה בטוב. איך זה מסתדר? תודה
כ"ה ניסן תשפ"ה - 23.4.2025תשובה
הרחבתי בסוגיה זו כאן- https//youtu.be/LFb1buDBhV8 וכאן- https//youtu.be/kfSjaSE-iVg?feature=shared וכאן- כתוב בגמרא במסכת בבא קמא- "כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים. ולא עוד, אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה". המקור לכך הוא בספר יחזקאל- "ויהי דבר יהוה אלי לאמר בן אדם שים פניך אל ירושלים והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל. ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע... ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם. והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה". וכתב המלבי"ם- "שיכרתו הצדיקים תחלה, כדי שלא יראו בצרת הדור וכדי שלא יגינו על הדור בצדקתם ויעכבו בפני אש הפורעניות, כי כ"ז שתהיה הרעה פרטית יעניש את החוטאים לבד והצדיקים ינצלו ואז אין שם כליון חרוץ, אבל אחר שגזר ה' כלה ונחרצה יכרית הצדיקים תחלה ואז אין חוצץ בפני האש". הרמח"ל כתב בדעת תבונות- "נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת הייחוד - להכיר האור מתוך החושך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים; אדרבא, אז נבנו עושי רשעה, והצדיקים - נשפל ראשם לעפר. ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן. אך אם הוא מנהג לפי השכר ועונש, אז לא יהיה אלא טוב לטובים ורע לרעים, אמנם אין כאן מה שיגרום תיקון גמור להנהגה שיבטל מציאות הרע, כי למה יבטל וכבר איננו אלא לרעים, והרי הוא מוגבל בתחומו שלא לעשות כטבעו הרע אלא כמשפט הראוי. ולפי שהקב"ה רוצה באמת תיקון הגמור של העולם וביטול הרע לגמרי, על כן הוא רוצה ללכת עם הצדיקים בדרך הנהגת הייחוד שזכרנו, שלא יועיל להם צדקתם להצילם מיסורי העוה"ז. וזה לא מטעם השכר ועונש ודאי, אלא כדי שיתוקן על ידם התיקון השלם. וזה טוב להם ודאי, שאז יקבלו שכר יותר גדול ממה שהיה להם לקבל לפי זכותם גרידא. אמנם טוב גם לעולם, כי אם לפי השכר ועונש היה מתנהג עמהם, לא היה יוצא פרי ממעשיהם הטובים אלא שכר מעשיהם, אך לא העברת הרע מן העולם. אך כיון שמה שהם סובלים אינו מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהגה, על גן גם התועלת לא יהיה פרטי להם לתת להם שכר, אלא כללי להנהגה, לגלות בזכותם הייחוד העליון, ויבטל הרע מן ההנהגה עצמה". כתב רלב"ג- "שהחיל (-יוד עם חיריק) והקבוץ המתאחד יתכן שיקרה בו זה בזולת עול וזה שכאשר היה החיל בכללו באופן שיהיה מושגח מהשם יתברך השגחה שלימה לא יתכן שתאונה אליו רעה וכאשר חטא אחד מבני החיל תשוב כחיל באופן שתסור ההשגחה האלהית ממנו מצד שהוא כלו מתאחד ולזה יהיה משולח ונעזב למקרים... וזה כי הקבוץ ההוא הוא כמו איש אחד והאיש ממנו הוא כמו אבר מאיברי איש ההוא וכמו שכשיחלה אבר מה מאברי האדם יזוק בו האדם ההוא בכללו כן כשיחטא איש אחד מהקבוץ ההוא ינזק בו כלל הקבוץ". על כן, גם לשיטתו, אין המוות מקרי, אלא שהוא אינו במשפט הפרטי של ההרוג כי אם במשפט הכלל, האומה. ובזה דומים דבריו במידת מה, לגישת הרמח"ל ביחס להנהגת הייחוד ששלחתי לך בעבר, שלא כל מיתה היא במשפט היחיד, אלא יש שיקולים רחבים אחרים אלוקיים כאשר מאירה הנהגת הייחוד. והדגיש הרמח"ל, שגם ההרוג הפרטי, זוכה במיתה זו למדריגה גדולה של עילוי יותר ויותר ממיתה רגילה. ששם השם נתקדש בו ונעשה בו רצון ד' לתיקון עולמו, על ידי צדיק הנספה. הצורך בבחירה חופשית אנושית, ועוד טעמים אלוהיים של הנהגת עולמו, מאפשרים את הרע.