כיצד להבין את דין אשת יפת תואר והמוסריות שבו?
שאלה
שלום הרב איך זה הגיוני שהתורה התירה לאדם במלחמה לקחת אשת יפת תואר וגם כאשר היא התירה לו היא גורמת לו לענות אותה כדי שתימאס עליו? זה לא טיפה אגואיסטי לעשות את זה (לפגוע בה כדי להוריד לך את החשק ושלא תהיה עם גויה)?
ו' אייר תשפ"ה - 4.5.2025תשובה
יש שני סוגי מצוות עשה. מצוה קיומית, ומצוה חיובית. קיומית- לא חייבים לעשותה מצד עצמה. אלא רק אם יש תנאים שאדם יוצר. חיובית- חייבים לקיימה מצד עצמה. למשל- ציצית היא קיומית, אין חובה בה. רק אם אדם לובש מרצונו ד כנפות, אז הוא חייב בציצית. אכילת מצה היא חיובית, יש חובה אקטיבית לאכול מצה, בלי קשר לשום תנאי מצד האדם. אשת יפת תואר היא מצוה קיומית ולא חיובית. דהיינו, אין חובה לעשותה מצד עצמה (להיפך, היא רעה,לא טוב לקחת אשת יפת תואר). אלא שאם אדם בכל זאת רוצה באשה זו בקרב, אזי לוקח אותה בצורה שהתורה כתבה. זו נקראת מצוה, הכפופה לתנאים שאדם יוצר. גמרא בקידושין כא- "יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות". רש"י- "לא התירתה אלא בשביל יצר הרע שאם לא יתירה יעבור על האזהרה". היתר אשת יפת תואר אינו רצון ד'. רצונו הוא שלא יקח אדם אשת יפת תואר. אולם אם האדם עומד לחטוא עם האשה הזו בקרב, התורה כתבה לו איך יעשה את הדבר בצורה שיש בה פחות חומרה. כתב ספר החינוך- "משרשי המצוה, אמרו זכרונם לברכה (קידושין כא ב) לפי שלא התירה התורה יפת תואר בשביה אלא כנגד יצר הרע, שאם לא התירה הכתוב ישאנה באסור, לתקף יצר לב האדם רע בענין החשק, ועל כן סתם הכתוב דלת בפניו להבאישה בעיניו, וצוה לגלח ראשה כדי לאבד תאר שערותיה הנאות, ולגדל צפרניה כדי לנול תאר ידיה, ושירשה אותה לבכות חדש ראשון לנול פניה ולכלות בדמעות עיניה, גם חייב הכתוב שתשב עמו בביתו בעשותה כל זה בחדש הראשון, והכל להמאיסה בעיניו שיהא נכנס ויוצא ומסתכל בה ורואה בנוולה". יש מחלוקת ראשונים, האם הותרה ביאה ראשונה במלחמה מיד, וכל מעשיה לגלח ראשה וכו' רק אחר כך, או קודם מגלחת ראשה וממתין, ורק לאחר התהליך, מותרת ביאה. לשיטה א, התורה המעיטה את האיסור שיעשה ממילא. לשיטה ב, התורה דחתה את הביצוע, כדי שימאס בה כשירגע יצרו, ולא ישאנה. על כל פנים, אין שום עינוי שנעשה לה, אדרבה הדברים נעשים עבור כבודה.