כיצד לחזק אחריות מוסרית לאחר מעבר לאמונה עמוקה יותר?
שאלה
שלום הרב, אחרי תקופה שהתחלי ללמוד אמונה בצורה יותר "רצינית" אני רואה ב"ה התקדמות גדולה . אבל לצערי מרגיש קצת שאיבדתי את החוש המוסרי שהיה לי והאחריות על מעשי ,כמו לדוגמא היום לא להתפלל במינין נראה משהו פחות "חמור"(יש דברים יותר חמורים" שלא נאים לי לפרט ). היראת שמים הפשוטה ,שרואה את אלוקים ככוח עליון שמעניש ,אולי היה לי מתאים יותר מהתפיסה שיש לי עכשו לעבירות שזו פגיעה בשושרש נשמתי ושמצוות זה עצם הרצון שלי. ברגעים של חולשה זה לא מספיק לי כדי כן או לא לעשות מעשה מסוים ובכן בלתי אפשרי לחזור להבנה מוטעית שהיה לי , א"כ מה עלי לעשות עכשיו?
ז' ניסן תשפ"ד - 15.4.2024תשובה
א. הרב זצ"ל כתב שיראת שמים בעצמה צריכה לקבל עליה עול יראת שמים. דהיינו, עליך לבחון האם יראת השמים שלך, מגיעה מיראת שמים או ממגמה אחרת. ובנוסף יש לבחון, האם יראת השמים שלך מביאה לידי יראת שמים, או לידי התפרקות מיראת שמים במשך הזמן. ב. אכן מניין הוא פחות חמור מאשר החטא שאתה מרמז אליו. ג. המצוות אינן הרצון המורגש שלך, אלא רצון ד'. אמנם יש לאדם רצון עילאה, ורצון תתאה. הרצון התחתון הוא גס ומטושטש, ואותו אתה מרגיש בדרך כלל. שם המאבק ביצר. לעומתו הרצון העליון, כולו רצוף טהרה ואהבת ד', והוא באמת התורה עצמה ורצון ד'. אותו אינך חש, אלא רק יודע על קיומו. העליון הוא כלל ישראלי, התחתון הוא פרטי. ד. כשעולים במדריגה, יש סתר המדריגה, שהוא החושך האלכסוני הקיים בין המדריגות. ליקוי מאורות זה מתרחש כאשר המושגים כבר אינם מקבלים את התוכן הישן הילדותי, אך טרם התרוממו והסתגלו לתוכן הגבוה החדש. במצב הביניים, יש צורך בתפילה להשם ובבטחון בו, לזכות בתוכן שיאיר את המושגים באור חדש ומקודש. ה. לגבי מקומה של יראת העונש, גם אצל מי שנתעלה לאהבת ד', כתב הרב זצ"ל- לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע"פ שרק תחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו. אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות יציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם. ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות. הגיונות ושאיפות רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. זהירות פנימית, שוה עם טבע היראה מכל אסון, והזהירות הטבעית ממנו. זהו היסוד הנלוה אל כל אימוצי החיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא, לחבב את החיים כולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם. ומרפה את ידיה של נשמה ורישום המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד', ויראת ד' מקור מים לסור ממוקשי מות, ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, צוף דבר אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם.