איך להתמודד נפשית עם מתנגדים לאמירת הלל ולשמחה ביום העצמאות?
שאלה
שלום הרב, יש לי שאלה שמטרידה אותי, אפתח בהקדמה קצרה.. אני נוהג להסתפר ובוודאי שלומר הלל ביום העצמאות כבר מקטנות.. ככה חונכתי במסגרות שבהן גדלתי.. לפני כחמש שנים ביום העצמאות התפללתי בבית כנסת שבו לא אמרו הלל וזה משהו שזעזע אותי עד עמקי נשמתי ומאז גם לא חזרתי לאותו מקום.. באותו יום העצמאות החלטתי באמת לחקור לעומק את הנושא ובדקתי ודיברתי עם רבנים מהישיבה התיכונית שהייתי בה וכן מישיבת ההסדר והבנתי באמת למה היום הזה חשוב כל כך ולמה אני יכול וצריך להסתפר ולומר הלל בשמחה.. היום חזרתי לעבודה מסופר ואחד העובדים חובשי הכיפה (שלא משייך עצמו לשום זרם) התחיל להתווכח איתי על עניין התספורת ועל כך שהוא עצמו לא אומר הלל כי ״לא נהגנו״ ויום העצמאות הוא חג אזרחי.. עברו יותר משלוש שעות מאז וכמו שקרה לי לפני חמש שנים באותו בית הכנסת כך גם עכשיו… השיחה הזו פשוט מקשה לי על הנפש וממש הרסה לי את היום איך אנשים מסוגלים לנהוג כך ביום העצמאות ולא לראות את הגדלות שבו ולהודות להשם יתברך על היום החשוב הזה בדבר הכי מינימלי של לפחות לומר הלל ללא ברכה.. אשמח שתייעץ לי כיצד להתמודד עם התחושות הקשות ולקבל את דעותיהם של אנשים שלא מבינים גם מבלי לקחת את זה באופן עמוק כל כך
ז' אייר תשפ"ד - 15.5.2024תשובה
כתב הרמ"ק, שיש ללמד זכות על עוברי עבירה, ולהתפלל שישובו אל ד'. מי שלא נחשפו בלימודם ליסודות האמונה שבתנ"ך ובגמרא, במדרשים ובספרי הראשונים, ובכתבי גדולי הדורות האחרונים הרמח"ל, הגר"א והרב זצ"ל, הם תינוקות שנשבו, ואין להם יכולת לבחור לראות בשוב ד' שבות עמו, מפני קטנות העין הצרה אשר מתמקדת רק בנגלה בהווה מבלי להביט ביעף על התהליך כולו. הם מבטלים מצווה מדברי נביאים, בינו שנות דור ודור, לראות יד ד' במציאות. ועליהם נאמר לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם וכו'. ונאמר מי עוור כי אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי עוור כמשולם, ועוור כעבד ד'. עוד ישובו, הם או בניהם, ויעשו תשובה על כפירה זו בישועת ד' את עמו ובקידוש השם הגדול והנורא בקיומה של מדינתנו, בה שב ישראל לארצו כדבר ד' ביד משה וישעיהו.