כיצד להתמודד עם מחשבות שיפוטיות על אחרים בישיבה?
שאלה
ערב טוב לרב האמת שאני לא כל כך יודע מה לעשות והאם הרב יוכל לעזור, אבל אני בישיבה ולכאורה מתקדם ומנסה לקנות עמל ולעבוד על מידותי, ולאחרונה אני מרגיש ממש מקולקל במחשבות על אחרים.. על כמה הם לומדים ואיזה ספרים או כמה מתבטלים וכו, וחוץ מזה שזה הרגשה נוראה כל הזמן להסתכל על אחרים, אני גם מרגיש מושחת לגשת לתפילה ולשפוך שיח כאילו אני כשר.. המעבר הזה בין המחשבות כל הזמן לבין התפילה הוא נורא קשה, וגם אני לא מרגיש שמגיע לי מה שאני מבקש עם כאלה מחשבות. ואני באמת לא מצליח להבין איך זה קורה, כי כשהתחלתי בישיבה הייתי העמדה טובה ביחס לאחרים, ורצון להסתכל רק על עצמי, אז לא מבין לאן זה נעלם, וגם אני לא מבין איך יכול להיות אחרי חצי שנה של תורה כל יום- שהמצב לכאורה רק "ידרדר" ואני חושב שהכי קשה זה זה שאני לא מצליח להעיף את המחשבות ולעבוד על המידה הזאת.. וזה מתסכל שיש משהו שכאילו מנצח אותך למרות שאתה בוודאי לא רוצה אותו. תודה רבה!🙏🏻
ז' סיוון תשפ"ד - 13.6.2024תשובה
יש מדריגות בעבודת ד'. המדריגה הנוכחית שלך, קרויה קנאת סופרים, שעליה אמרה הגמרא בבבא בתרא דף כא, שקנאה זו תרבה חכמה. ואמנם הרב זצ"ל כתב באורות התחיה שיש פגם במידה זו, דהיינו שאינה מעולה. על כן, נכון יהיה עבורך שלא להיאבק במבט באחרים אלא להשתמש בו, עבור התקדמות בעבודת ד'. עם הזמן, תזכה להתעלות לתורה לשמה, יותר ויותר, ולא תזדקק למידת הקנאה כלל. אמנם גם כעת כאשר אתה מקנא, ומנתב זאת לשם התקדמות בעבודת ד', יש במקביל לעשות עבודה פנימית בכל פעם שעולה הקנאה, להעלותה משאול האגו, וכך לאט לאט להיגמל ממנה. דהיינו לאחר שהופיעה בחוש, להעלותה לשכל, ולברר בה את התבן מן הבר, להשתמש בה, ולהשליך את החלק הטמא שבה אשר מגיע מחשק התחרות שאינו אוביקטיבי. שכלית, אין טעם הגיוני בהשוואה בין אדם לחבירו, שהרי לכל אחד יעוד שונה, וכשרונות שונים שנתן לו הבורא לשם כך. מה שכן נכון, הוא להעביר את התחושה הזו, מקנאה, ללימוד. דהיינו, מחוש, להשכלה. מצרות עין של הישגיות, ללימוד אוביקטיבי מחברך, כיצד לעמול וכיצד להצליח להבין יותר. תתפלל על כך.