כיצד לחזור לרצון ולעוצמת הלימוד לאחר ירידה בישיבה?
שאלה
שלום הרב בתחילת השנה התחלתי שיעור א בישיבה גבוהה עם רצון אדיר ועז ללמוד תורה ברצינות, לחשוף יותר ויותר את נשמתי ולהתקרב לה', בישיבה השקעתי ימים ולילות ועמלתי מאוד בעיקר על לימוד הגמרא ועל לימוד אמונה. לאחר חצי שנה משמיים שלחו לי כל מיני מניעות שגרמו לי להפסיק לשבת בישיבה, כבר כמה חודשים שאני מסתובב ומחפש לחזור אבל לוקח לי זמן לאור הקשיים הניצבים לנגדי. מה שקשה לי הוא שהרצון האדיר נחלש מאוד, כבר אין לי כוח לפתוח ספר, כבר קשה לי להתפלל בדבקות, אני משתדל מאוד לקיים מצוות, וב"ה מצליח וגם לומד תורה כל יום. אך האיכות ירדה ממש, וגם הרצון ללימוד. אולי לרב תהיה עצה טובה שאוכל להחזיק בה ולחזור לרצון הנשמתי האמיתי. תודה רבה
ה' תמוז תשפ"ד - 11.7.2024תשובה
אני מבין אותך. רצונך הברור לעבוד את ד' בשלימות, ממלא את הלב בשמחה ובתקוה, אשרינו שכך נוהג הנוער בדורנו. אתה מתאר מצב שכיח, אשר קורה בדרך כלל סביב חנוכה בישיבות בשיעורים הצעירים, עד שניתן לו שם 'משבר חנוכה'. המילה משבר בעברית, משמשת לתאר את הספסל עליו יושבת היולדת בעת הלידה. השבר והעמל, מביאים לפתחנו לידה של מדריגה חדשה. לתבוע בתחושת השבר של ההווה, יהיה פספוס גדול. תביט בצורה כללית יותר, על המטרה ארוכת הטווח, ועל הרצון שלך להגיע אליה- לימוד שנים בישיבה. השבר מגיע בעת שהנפש מרגישה צורך לעלות מדריגה, ועל כן היא מואסת במדריגה הנוכחית, אשר אינה מספקת את תשוקת רוחה. תעלה מדריגה. חברותא אחרת, צורת לימוד שונה, ביסוס לו"ז שכולל מילוי צרכים לצד מילוי ערכים, חיזוק החברתיות, כושר גופני מאומץ, אוכל בריא וסדיר, ובעיקר לימוד רציני של מבוא לת"ת דהיינו מפני מה אנו עוסקים בתורה. אורות התורה, נפש החיים שער ד, ועוד. כך גם לגבי תפילה, תלמד עליה, על משמעות מילותיה, ועבור מה וכיצד היא פועלת. הקדמת עולת ראיה, ועוד. עיקר הכל- לא להלחץ, לקחת את המשבר בחיוך, בנחת, ובתבונה. חזק ואמץ, לא לפחד כלל.