כיצד להשתחרר ממידת הגאווה ולהגיע לענווה?
שאלה
עוד שאלה, ברשות הרב, כיצד אפשר להשתלט על מידת הגאווה? כיצד אפשר להיחלץ ממנה ולהגיע לענווה? תודה רבה
כ"ג תמוז תשפ"ד - 29.7.2024תשובה
ענווה היא הכרת האמת, שהאדם הוא אבק פורח וכחלום יעוף. כל גופו ותאוותיו הם כלי לגילוי משמעותו, ומשמעותו היא גילוי שם השם בכל חלקי האישיות שלו. שם השם מתגלה רק בכלל האומה, ולכן תמיד הפרט חסר מצד עצמו, ובענווה כלפי הסביבה המשלימה אותו. גם המעט שכן יש בו, הוא רק מחסד אלוקי, וגם בזה עצמו בדרך כלל אינו מצליח עד הסוף. רק לעתיד לבוא, האדם יצליח להוציא אל הפועל את כוחות השכינה שבו, ובהשלמה עם כלל האומה להיות שלם. גאווה היא שקר. הרצון שיכירו בך, נובע מהגדרה לא נכונה של האישיות. האדם חש איום קיומי, ולכן הוא דורש אישור לכך שהוא קיים ומשמעותי. החברה מעניקה לו כביכול אישור כזה לפי הישגיו, אך זוהי בדיה. משום שהחברה אינה באמת מכירה את צדדי האדם, והצורך ביציבות וקיום אינו מתמלא על אף שכולם יריעו לאדם. רק באלהים מנוחתנו. רק בו, במוסר שלו, באורה שלו, שם יש קיום ויציבות, ואמת, וחיים. ואצלו, יש גאווה. לא חיצונית ופסולה, אלא אמיתית, שכן הכל בו, ואינו חסר דבר, ובמקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו. השם מלך גאות לבש. להסיר הגאווה, צריך לימוד כל החיים, בעיקר בספר מסילת ישרים. תוכל להרחיב במידת הענווה ובגנאי הגאווה, בספר מידות הראי"ה. במעשה, חשוב להתנהג בענווה גם כאשר לא חש כך לגמרי, וכגון שילך עם ראש למטה, וישב שלא מקדימה (וגם לא מאחורה בצורה קיצונית), יאמר לעניות דעתי טרם דבריו, לא ידבר ראשון, ובעיקר יתבונן לפני שעושה או מדבר, במה העמדות החולקות עלי צודקות, ובמה ניתנות לשיפור. ענווה היא תוצאה של חכמה, ושל ישוב הדעת.