מדוע במורה נבוכים "המלך" האופף את האדם הוא השכל?
שאלה
שלום כבוד הרב! במורה נבוכים (ג נב) אומר הרמבם דברים נפלאים שמביאם אחר כך הרמ"א בהגהה בשולחן ערוך (א, א) "ושיהיה איש האלוקים באמת יתעורר וידע כי המלך הגדול הוא האופף אותו והנצמד לו תמיד" .... "ואותו המלך הנצמד האופף הוא *השכל*" הרב יכול להסביר מדוע "המלך" האופף את האדם הוא דווקא השכל?
כ"ג אב תשפ"ד - 27.8.2024תשובה
השכל הוא גילוי צלם האלהים שבאדם, הנקראת נפש חיה. וכפירוש רש"י- "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור". הרמב"ם, ורבי חיים מוולוז'ין, האריכו להסביר שהדמיון במידת מה בין האדם לבוראו, הוא בחכמה בלבד. בתורת הסוד מופיע רבות, שמשכן הנשמה הוא במוח. השכל, החכמה, הם מנהיגי האדם לטובה, כמלכים. הרגש, הוא תוצאה. בבחינת שפחה. אם הרגש מנהיג, והשכל מגיב (ומשמש ככלי ביד הרגש למילוי תאוותיו), זהו חטא. בלשון הרמב"ם, כשכח המדמה רוכב על החושים, נולד חטא. אך כשהכח השכלי רוכב על הכח המדמה, נולדת מצוה. אולם מה שציטטת מהרמ"א ומו"נ, אין הכוונה לשכל האנושי הרגיל, אלא לשפע הרוחני של החכמה הבאה מאת השי"ת אל האדם אם הוא מתקדש ומיטהר. ויש בזה השגחת השם מלמעלה למטה, והשגת האדם את ההשגחה הזו מלמטה למעלה. עיין שם.