כיצד מתחזקים רוחנית במילואים ממושכים ומאתגרים?
שאלה
שלום הרב שאלה אישית אנחנו גדוד די קידמי ונקראנו לדגל בפעם השניה הגדוד מעל 200 יום במילואים והיד עוד נטויה ובלי תאריך בגלל המצב בלבנון(הקו שלנו בצפון,הזעקות,נפילות וכו'..) והמילואים זה כמו סיר לחץ כל אחד באמת שכנראה לא בכוונה בא עם תרבותו הוא וחלק מזה זה השתייכות חברתית,קללות,רוחניות שנדחקת הצידה,עומדן ערכי אישי ועוד ועוד לפעמים ההרגשה שבמילואים חוזרים אחורה מה הרב מציע כדי לתחזק,וכדי להמשיך גם להתקדם בתודה
ה' תשרי תשפ"ה - 7.10.2024תשובה
אישית, להקפיד על ברכות הנהנין בכוונה גדולה. ולקבוע לימוד משנה אחת בצמוד לכל ארוחה שלך. להשתדל להתדבק במי שמדבר בשפה יותר מוסרית בגדוד. אם מדברים לשון הרע או גסויות, תסיח דעתך למשהו אחר, ואל תאזין. ציבורית, חשוב לחזק את הגיבוש, ואת האהבה ההדדית ללא תנאים. עושים זאת בכך שמתנדבים בכל מה שאפשר עבור אחרים, ומחפשים בה להיטיב להם. לא לחשוש להיות 'פראייר', הרי בזה אתה זוכה ומזכה את הגדוד כולו בהשראת שכינה של אחדות ונקיות הדעת. כמבואר במסל"ש- "עיקר שני יש בכונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעיה ג') "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", שכל הדור אוכל מפירותיו, וכן אמרו חז"ל (ב"ב ט"ו) היש בה עץ אם יש מי שמגין על דורו כעץ, ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדריגות שבהם, והוא מה שאמרו ז"ל בלולב ומיניו (ויקרא רבה) יבואו אלה ויכפרו על אלה.... אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו.... כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה, הא למה זה דומה לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת והוא דבר שהטבע יעיד עליו, והוא ענין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י"א) שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו. וכן אמרו (שם) ההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלת פרסי דריב"ל ולא אשתעי אליהו בהדיה, הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם". עיקר הכל, לראות במילואים את אחת הפסגות של עבודת השם בחייך, ולכוון לשם שמים בכל בוקר כשאתה קם, לקיים עשה של ירושת הארץ, ולא תעשה של לא תעמוד על דם רעך, ולאוקמא שכינתא מעפרא על ידי קיום ישראל בארצם בבטחון. חזק ואמץ, הרי אתם גדולי דורנו.