כיצד ליישב סתירה בדברי "נפש החיים" על כרת הנפש?
שאלה
שלום לרב, נפש החיים מסביר על כך שגם אם אדם פוגע בנפשו הספירה העליונה שלה תמיד תשמר כי היא קשורה בתחתונה של הרוח (שער א פרק יז-יח) ובשער ד פרק כד הוא כותב על עונשו של אדם שיכול לעשות בתורה ואינו עוסק, "כי דבר ה' ביזה" ושנפשו תיכרת לעולם הזה ולהבא. "אמנם כאן אמר "הכרת תכרת" היינו, שכל חלק בחינת נפשו אבדה חלקה בחיי עולם לגמרי ח"ו ואין לה חלק לעולם הבא כלל" איך אפשר להסביר שהוא אומר כאן *שכל חלק* בחינת נפשו אבדה? שהרי בהסביר שוודאי שהכתר של הנפש קשורה עדיין במלכות של הרוח. תודה!
ז' חשוון תשפ"ה - 8.11.2024תשובה
בשער ד פרק כד הוא מבאר שעוון זה מוחרג מהכלל של שער א, עיין שם