כיצד להתמודד כשההלכה נתפסת כסותרת תחושת צדק טבעית?
שאלה
שלום לרב יש שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן בעינין הלכה ש שאני מרגיש שהלכה לפעמים סותרת הרגשה הבריאה של בני אדם לדוגמה במקרה שאשה בגדה ויש להם עשרה ילדים הבעל סולח לאשה ובכל זאת הלכה מחייבת הבעל לגרש בחשבון פירוק המשפחה וארס החיים של הילדים . מניעת ילדים בשנה הראשונה אסורה ("אם יש בעיה חריגה, צריך היתר הלכתי מסודר של כל מקרה לגופו" כך אמר הרב שלט"א . ושוב אני חוזר באותה נקודה האם לא שוה לדחות הפריה ורביה לכמה חודשים שיכיר הבני זוג אחד את ששני על מנת למנוע אסון בחיי הילד אם בני הזוג לא מסתדרים?
י"א חשוון תשפ"ה - 12.11.2024תשובה
לדעת הרב זצ"ל, אם ההלכה סותרת את ההרגשה המוסרית הבריאה, זהו סימן שההרגשה לא בריאה אלא רק נראית כך בטעות. משום שלעולם המוסר לא יסתור באמת את התורה, ואם יש סתירה זוהי אינדיקציה שלא הבנת את התורה או שהמוסר אינו מדוייק אצלך. ולכן יש להעמיק במוסר האנושי, ובתורה, ולמצוא כיצד אינם סותרים. לדעת הגרי"ד סולוביצ'יק, יכולה להיות סתירה כזו, ותפקידנו הוא לבטל את המוסר שלנו בפני העליון על כל ברוך הוא. שניהם מפרשים את עמדתם, כפירוש לעקידת יצחק. ושניהם אמת לאמיתה של תורה, בגוונים שונים. המשותף להם- המסקנה. לעשות רצון ד' שבהלכה, למעשה. לגבי הסיפא בדברייך, אכן כתבתי שלפעמים ההלכה מתירה דחייה בהריון, אלא שיש לקבל לכך פסיקה הלכתית כפי המצב, משום שיש בזה עשה דאורייתא של פרו ורבו, ואסור לבטלו אף לזמן ללא טעם ברור ואקוטי.