מה מיוחד בראש חודש ומה עניינו שאומרים בו הלל?
שאלה
שלום לרב מה מיוחד בראש חודש שאומרים בו הלל וכו', מה עניינו של היום?
ל' חשוון תשפ"ה - 1.12.2024תשובה
הלל הוא הודאה ושבח על שזכינו לעוד חודש בהתגלות החיות האלהית בעולם הזה. קרבן הוא על חטאי החודש, וגם יש בו סוד בעניין מיעוט הלבנה. וכתב ריה"ל בכוזרי- "ויהיה פרי יומו ולילו השלוש עתות (ההם) של תפלה, ופרי השבוע יום השבת, מפני שהוא מעומד להידבק בעניין האלוקי, ועבודתו בשמחה לא בכניעה כאשר התבאר זה. והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו וניזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה, וכל אשר תרחק עת התפלה מהנפש, היא הולכת וקודרת במה שפוגע אותה מעסקי העולם, כל שכן אם יביאהו הצורך לחברת נערים ונשים ורעים, וישמע מה שיעכיר זַכּות נפשו, מדברים כעורים וניגונים שתטה הנפש אליהם ולא יוכל למשול בה. ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד, עד שלא יעבור שבוע על זה הסדר, עד שיתקן הנפש והגוף, וכבר נקבצו מותרים מקדירים עם אורך השבוע לא יתכן לטהרם ולנקותם, אלא בהעמדת עבודת יום עם מנוחת הגוף, ואז ירצה הגוף בשבת את אשר חסר לו מששת הימים, ויהיה נכון לעתיד. וכן הנפש תזכור מה שחסרה עם טרדת הגוף, וכאלו היא ביום ההוא מתרפאה מחולי שקדם ומתעתדת למה שידחה ממנה החולי בעתיד. דומה למה שהיה עושה איוב בכל שבוע בבניו, כמו שהוא אומר [איוב א' ה] 'אולי חטאו בני'. ואחר כן יהיה עתיד לרפואה החודשית שהיא זמן כפרה לכל תולדותם, רוצה לומר תולדות החודשים וחידושי הימים, כמו שאמר [משלי כ"ז א] כי לא תדע מה ילד יום. ואח"כ יהיה עתיד לשלוש רגלים. ואחרי כן אל הצום הנכבד אשר בו ינקה מכל עוון שקדם, וישיג בו מה שחסר לו בימים ובשבועיים ובחדשים, ותנקה הנפש מהבלבולים המחשביים והכעסיים והתאווים, ותשוב מנטות אליהם תשובה גמורה, בין במחשבה בין במעשה. ואם לא תתכן התשובה מהמחשבה בעבור גבורת הרעיונים עליה, במה שקדם לה מזיכרון מה ששמעה מימי הנעורים משירים וחידות וזולתם, תנקה מהמעשה ותתוודה על הרעיונים, ותקבל שלא תזכרם בלשונה כל שכן שתעשם, וכמו שנאמר [תהילות י"ז ג] זמותי בל יעבר פי. וצומו ביום ההוא, צום שהוא קרוב בו להתדמות במלאכים, מפני שהוא גומרו בכניעה ובשפלות ובעמידה ובכריעות ותשבחות ותהילות, וכל כוחותיו הגופיים צמים מהעניינים הטבעיים, מתעסקים בתוריים, כאלו אין בו טבע בהמי. וכן יהיה צום החסיד בכל עת שיצום, שיענה בו הראות והשמע והלשון, ולא יטרידם בזולת מה שיקרב אותו אל האלוקים, וכן הכוחות הפנימיים מדמיון ומחשבה וזולתי זה, ועם זה יהיו המעשים הטובים".