שאלה
שאלה
שלום הרב, רציתי לשאול, אבי שיחיה לאורך ימים ושנים ארוכות כבר כתב צוואה ומסר עותק לכל ילדיו. ברוך השם הוא בריא וכו', רק הגיע לגיל שכבר חושבים על העניינים האלה (עבר מזמן גיל גבורות) אני היחיד מבין האחים שחזר בתשובה. אחד האחים אמר לי שלא יהיו בעיות בירושה בגלל שכבר יש צוואה וכולם יודעים, ולדעתו הדבר היחיד שיהיה בעיה אם תהיה אחרי 120 שנה, זה החלטה לגבי טקסי הקבורה. כיוון שהוא גר במקום חילוני מאוד שבו נוהגים לקבור בארון ועוד. רציתי לדעת לגבי זה - א. מה הם הדינים המחוייבים מדאורייתא בענייני קבורה ב. מה מחוייב מדרבנן ואולי אפשר לוותר, כגון קבורה בארון אם עושים חור, אז לכאורה זה בסדר לא? ג. האם הרב חושב שכדאי לסגור את הדברים (כגון להוסיף לצוואה כמה פרטים שאולי אצליח לשכנע את האבא, אם יש דינים דאורייתא) למרות שלא נעים לעסוק בזה, בעוד האבא בחיים (לאורך ימים ושנים) כדי שלא יהיה מריבות , או שעצם העיסוק בזה זה לא סימנא מילתא ולהשאיר את הצרה לשעתה... תודה
כ"ו אב תשפ"ג - 13.8.2023תשובה
א. יש לקבור כמנהג ישראל, עם חברא קדישא ב. גם בא"י אפשר בארון אם יש חור, בדחק ג. ודאי תדבר עימו כעת, בכבוד ובתבונה, שיודיע רצונו (ותכוון לרצון נכון), כדי למנוע מריבה לאחר מאה ועשרים