שאלה
שאלה
שאלה נוספת כבוד הרב. אני לוקח פרוזק 14 שנים. בחצי שנה הראשונה ההורים שלי ידעו מזה ולאחר מכן הפסקתי בהדרגה ושוב לא הרגשתי טוב והמשכתי לקחת אבל ההורים לא יודעים על כך. לא רציתי לצער אותם אז אני מסתיר זאת מהם. אישתי לפני חודשיים אמרה לי להפסיק לקחת ושוב הפסקתי ושוב התחלתי לקחת אישתי אומרת שכן כדאי לומר להורים שידעו שאני לוקח. אבל אני חושב זה יגרום להם צער גדול כי יש לי כבר אח אחד שהוא חולה ממש נפשית. ואם אמא תדע על כך על מה שאני לוקח פרוזק יהיה לה צער כפול. מה הרב אומר? מצד שני אני כן מרגיש צורך שהם ידעו על כך.
י' אלול תשפ"ג - 27.8.2023תשובה
תשאיר את ההחלטה האם לקחת, כמה, והאם להפסיק, לפסיכיאטר. אל תשנה מינונים לבדך. לגבי אמא, כיוון שאתה אומר שזה יסייע לך לשתף אותה, והיא רוצה מצידה שתאמר לה מה עובר עליך, אזי מדין כיבוד אם יש לומר לה. שרצונו של אדם כבודו. וכעין זה בתוספות בקידושין דף לא- " יש בירושלמי פעם אחת אמיה דר' טרפון אבדה פזמקי דידה בחצירה ויצאתה ממטתה לבקשו ושם ר' טרפון ידו תחת רגליה על הקרקע שלא תטנף רגליה והיתה דורסת על ידיו ועוד איתא בירושלמי דאמיה דר' ישמעאל כל שעתא ושעתא דהוה אתי רבי ישמעאל מבי מדרשא היתה רוחצת את רגליו והיתה שותה את המים כששמע רבי ישמעאל שהיתה עושה כך היה מסרב בדבר עד שבאת לפני חכמים והיתה קובלת על ר' ישמעאל בנה שלא היה מקיים מצות כיבוד ונבהלו חכמים בדבר ושאלו לרבי ישמעאל וספר להם המעשה וצוו לו שיניחנה לעשות רצונה ובענין זה הוא כיבוד".