כיצד להבין את עניין תקופת טבת והאם הדברים כפשוטם?
שאלה
שלום כבוד הרב מה דעת הרב על תקופת טבת? האם הדברים כפשוטם?
ו' טבת תשפ"ה - 6.1.2025תשובה
רמ"א ביו"ד פסק כגדולי ראשוני אשכנז שנהגו שלא לשתות מים בשעה זו משום הסכנה, וכתב שלא להקל בכך, שיש לחוש אפ' לספק סכנה יותר מספק איסור. המנהג הזה ותיק מאד בישראל. ואמנם רבינו אב"ע כתב לא לנהוג כך ושיש בזה בעיה של ניחוש והובאו דבריו בט"ז, אך המנהג אצל הגדולים לא היה כמותו כמבואר ברמ"א, בש"ך ובגר"א. היו אמנם מעט אחרונים שהקלו (מנהג להקל משמע בערוה"ש בהלכות מים שלנו, על אף שבפירושו ליו"ד הביא את הרמ"א ולא הסתייג מדבריו. גם החיי"א לא הביא מנהג זה בחכמת אדם). אך רוב הגדולים בדורות הקודמים לנו חששו לכך למעשה. בטיול אפשר להקל משום שיש חשש התיבשות שהוא דוחה מנהג. אולם לכתחילה יש לבשל המים לפני כן שבזה כתב הש"ך שנהגו לומר שאין סכנה, או לשתות מבקבוק שיש בו פקק ברזל כמובא שם בש"ך. וכן משמע ממנו שיש סברא להקל במיץ ובתה וכדומה בשעת צורך. אין הבדל בין ספרדים לאשכנזים, ואין להקל ראש במה שנהגו עמודי העולם שלנו. להלן תשובה שעניתי בהסברת נושא זה בעבר- מי שמביט על התפתחות העולם התרבותי, נוכח לראות דבר והיפוכו- ככל שהעולם מתקדם יותר בהבנת הטבע והמדעים, כך מתחזקת בו מידת הענווה. ככל שאנו יודעים יותר, אנו שמים לב כמה אנו בעצם לא יודעים. העולם המדעי היה בטוח שהוא מבין את גרעיני האטום והחוקיות שלהם, עד שבאה תיאוריית הקוונטים וחוללה מהפכה. עד רגע זה, איננו מבינים עד תומה את החוקיות הקוונטית. וכפי שהדבר נכון בעולם הטבע והחול, כך הדבר נכון בתורת הרוח האלוקית- תורת השם. אנו מכירים את הצדדים הגלויים בתורה- ואהבת לרעך כמוך, לא תרצח, שמירת שבת, ועוד. אולם עלינו לדעת שבעומקי הרוחניות בעולם מסתתרים ערכים שאיננו מבינים עדיין. אמנם, העיקר בתורה היהודית אינו רק הצד הנסתר או המנהגים המיוחדים. העיקר הוא לעשות את רצון השם, ולשמור על המצוות הנגלות לנו. אך יש ערך גם למנהגים שנובעים מתורת הסוד. טעם המנהג עלום, ויש טעמים שונים במשך השנים שדבקו בו. החל מהרחקת עבודת אלילים, המשך בחילופי מלאכי עליון בשעה זו, וכלה בטיפת דם מסתורית העוברת ביסוד המים בעולם בשעה זו. המנהג שלא לשתות מים בתחילת תקופת תמוז או טבת הוא עתיק מאד ביהדות, עוד מתקופת הגאונים למעלה מאלף שנים. ראשוני אשכנז שמרו על מנהג זה, והוא אף נפסק להלכה על ידי הרמ"א בשולחן ערוך. בימינו, פוסקים רבים ממשיכים את המנהג, וביניהם הגר"ע יוסף זצ"ל. בירושלים נהגו דורות קודמים להודיע ברבים על השעה הזו כדי להזהיר את העם מהסכנה. כיום יש המקלים שלא לנהוג את המנהג הזה מסיבות שונות, כגון משום שהמים באים במגע עם ברזל ואז אין בהם בעיה, או משום 'מה שאינו ידוע כסכנה, נאמר עליו 'שומר פתאים השם' ואז אין חשש להנזק אם הרבים לא מקפידים להישמר מכך. לענ"ד, עלינו להמשיך במנהג זה משום שמקורו עתיק, ונהגו בו גדולי העולם והוא נפסק בשולחן ערוך. כמובן כשאין אפשרות, אפשר להקל בזה, אבל לכתחילה אנחנו שמחים להמשיך את מסורת אבותינו המבוססת על דברים נשגבים מבינתנו. זאת עלינו לזכור- לא את הכל אנו מבינים. יש לנו ענווה. אנו ממשיכים מסורת של תורה גם במצוות שיש בהם תמיהה מסויימת. זוהי עבודת השם של אמון במוסרי התורה, ולא גאווה האומרת שרק מה שאני מבין אני מקיים. אנו נאמנים לתורה גם במנהגיה שאינם מובנים לנו בשכלנו הקטן.