האם יש מקום לכעס מול רשע ועוול מוסרי קיצוני?
שאלה
שלום הרב, למדתי היום על מידת הכעס, כמה שאין לה מקום. עד כדי שכל הכועס- כאילו עובד עבודה זרה, ומיני גהינם שולטים בו. אך שאלתי היא, האם באמת אין לה מקום? לדוגמא כשאדם הולך רגל, ונהג שיכור כמעט דורס אותו. אין המקום לכעוס עליו (לא רק כעס הפנים) ולהגיד לו שהוא לא היה בסדר? האם כשרואים עוול מוסרי שאין כמותו, כדוגמת מחבל נוחבה שמתעלל בתינוקות, או לראות את היטלר ופרעה, אין המקום לכעוס עליהם מתוך תחושת הדברים הכל כך מזעזעים שהם עשו? שהרי אדם עם צלם אלוקים לא יכול להיות אדיש לדברים כאלו. ?
י"ב טבת תשפ"ה - 12.1.2025תשובה
מדניאל למדנו שהמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. על כן יש להשכיל, ולא להגיב לתצוגת החושים. אם הוא אינו עושה דבר בכוונה, אין שייכות לכעוס עליו. אם עושה בכוונה, יש להגיב בצורה שתתקן את המציאות, והוא בכללה. כגון בחינוך, תפילה, כעס הפנים. ואם הוא הורג אחרים, יש להורגו כדין. אך כעס אמיתי אינו מתקן אלא מוסיף חורבן, בהיותו מחולל בך כאוס ללא אלהים, פראות ללא צלם. כך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומר לך עשה כך, ומחר אומר לך עשה כך, עד שאומר לך עבוד עבודה זרה. על המציאות עצמה, לא שייך לכעוס, משום שאין לה כוונה. היחיד שמכוון זאת, הוא השי"ת, ועליו מה שייך כעס, הרי כל הנהגותיו נסיונות וכפרות לטובתך. אודך ד' כי אנפת בי. אין להשאר אדיש, לא שכלית ולא רגשית. אלא לכאוב את צער הבריות, צער השכינה והיעדר המוסר האלוקי במציאות, לשנוא את הרע שברשע, ולעשות הכל לתקן עולם במלכות שדי. לא לכעוס. עשה התעמלות שכלית, שוב ושוב, עד שתגיע לשליטה על התגובות, אט אט. עשה זאתעל ידי לימוד מסל"ש פרק יא, ביחס לחילוקי הכעס.