מדוע הרמב"ם קובע את הגבול ההלכתי עד תקופת התלמוד?
שאלה
שלום הרב. מדוע הרמבם בהקדמה למשנה תורה כותב בהקשר לתקנות מנהגים וגזרות ש"קו פרשת המים" זה ממשה ועד התלמוד ולא ממשה ועד הגאונים? (הרי היו לא מעט תקנות גזרות ומנהגים לגאונים ואחריהם שהשפיעו)
ז' סיוון תשפ"ה - 3.6.2025תשובה
חריגים, וכל אחד מהם בשל סיבה יוצאת דופן. לגבי בלעם, הוא היה קוסם, ונקרא גם נביא. אך יסודו קוסם. ההבדל בין קוסם לנביא, קוסם מבקש לשנות את רצון האל לרצונו האישי, ונביא מבקש לעשות רצונו כרצון ד'. על כן ניסה לקלל למרות שהשם אמר לו שהם מבורכים, וניסה לשחד את האל בקרבנות כנגד רצונו כביכול, לשנות רצון האל. בעוד משה חדל מלבקש להכנס לא"י, כשהשי"ת אמר לו אל תוסף, על אף שאם היה מוסיף עוד תפילה אחת היה נכנס לארץ. אך עשה רצונו כרצון האל. אמנם בלעם לא היה מישראל, ובזה הוא חריג שהרי אין נבואה בגויים. הטעם שניתנה לו נבואה, כדי שלא יאמרו הגויים אילו היה לנו נביא כמשה היינו צדיקים כישראל. הנה קיבלו נביא, והוא בחר להיות רשע הבא על אתונו, ושונא את הבריות, ואף תלמידיו ועמו המשיכו ברשעם. וזה מוסכם בכוזרי, שאין נבואה בגויים. ועיין בשיטת הרמב"ם ביחס לנבואה ביסודי התורה, ובאגרת תימן, ותדקדק במילותיו -"שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלינו נביאים ואע"פ שאינם מישראל". אולם בגמרא מבוארת דעה שמשל היו. או שנאמר, שכוונתו לרוח הקודש ולא ממש נבואה במדריגת ישראל. על כל פנים, רוה"ק יכולה לשרות גם בגוי, וזה מבואר בפירוש בתנא דבי אליהו.