איך לאזן בין כבוד בית המדרש להרגשת ביתיות בו?
שאלה
שלום הרב, מה צריכה להיות העמדה של בחור ישיבה ביחס לבית מדרש במתח בין כבוד בית המדרש לבין הנוחות שלו? כלומר, כשמישהו נמצא כל היום בבית המדרש מטבע הדברים הוא מרגיש שם בנוח, הוא מרגיש 'שזה הבית שלו' ומימלא יתנהל בצורה פחות מכובדת- (דיבורי חול, לבוש, אוכל, התנהלות) ולכאורה יש משהו חיובי בזה שמרגישים כל כך 'בבית' בבית המדרש, מצד שני יש את כבוד בית המדרש?
י"א אדר תשפ"ה - 11.3.2025תשובה
עליו לנהוג כהוראת השו"ע והרמ"א באו"ח סימן רנא- "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק. ויש אומרים דבבית המדרש אפילו שלא מדוחק שרי. ואין מחשבים בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצות כגון קופה של צדקה ופדיון שבוים ואין מספידים בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרוא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואחר כך יקראנו כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לאחד מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהא מעט ואחר כך יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך... אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי אבל בבית המדרש מותר... לצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו ומטעם זה ישנים בליל יום הכפורים בבית הכנסת ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בבית הכנסת מותר לאכול שם".