כיצד להתייחס למחלוקת חרדים וציונות דתית כששניהם לשם שמים?
שאלה
שלום כה"ר נר"ו שאלה שמעסיקה אותי לאחרונה, בנושא ההבדל והמחלוקת בין השקפת העולם של החרדים לבין השקפת העולם של הציונות הדתית. הרבה מהמחלוקות נוצרות היות ויש כמה יסודות חשובים בהם חלוקים שני הצדדים וממילא יהיו תולדות שונות בכמה וכמה עניינים הללו יאמרו לעשות והללו להעזב ושב ואל תעשה. שאלתי היא הלא שני הצדדים לש"ש מכוונים, ורואים את הפירות הטובים בשני הזרמים, ואין ספק שלכל מזדהה או פחות עם רעיון מסוים יהיו ביקורות לפעמים נכונות ומדויקות ומהן בנין ותיקון ולפעמים מטושטשות ופוליטיות ומהן מחלוקת ופירוד חלילה. אך בסופו של דבר כל אחד עושה תפקיד משובח ונעלה הציונות הדתית בהסבר הגיוני לעם, צבא, דרך ארץ, לימוד בעמל והתעסקות בנושאים פרקטיים וחדישים ועוד ועוד, כמו כן בחברה החרדית המון דברים נעלים ונשגבים הגדלת תורה, חסד, גמחי"ם , העמדת תלמידים הרבה במציאות כמו של ימינו שבה הכל נגיש ובוחרים בבית המדרש ואף מוכנים לפעמים בשביל הרעיון והתפיסה לשלם מחירים. אני הקטן סבור שבאופן הכללי זה לא נמדד ב"מה יותר טוב" אלא ב"מה מתאים לך" ולכל אחד יש מה ללמוד מהשני ושניהם כאחד טובים והאמת והשלום אהבו. השאלה שלי היא מדוע אנו שומעים לפעמים מרבנים גדולים מכאן ומכאן הרבנים הללו טועים בסוגיה מסוימת למשל הגיוס. הלא בשני הצדדים הפוסקים הם תלמידי חכמים, מסורת הפסיקה בידם, ולהם עיניים לב ושכל ישר לעיין ולהורות. אם כאן לא נאמר כל אחד צודק בדרכו לפי עיקריו ויסודותיו והיות ואנו חלוקים בשורש העניין לכן לכל אחד יצא פרי אחר. אז מתי כן נאמר כך? זאת ועוד, למען חקר האמת כיצד ניתן להבדיל בין ביטול דעה כי איננה נכונה לחלוטין מבחינת התורה בפשטות ומסורת הפסיקה , לבין ביטול דעה שבא לצורך השעה והחברה כי יש חשש משינוי ועת לעשות לה' . יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים🙏
י"א ניסן תשפ"ה - 9.4.2025תשובה
א. יש אמת אחת בעולם, ושלא כגישה של היידיגר שנתפשטה בימינו שאין אמת אלא כל אחד ממציא לעצמו אמת ואלוה אישיים ושם בכיסו ב. לאמת האחת יש גוונים, המאירים את כל היש, כל זמן וכל מקום וכל אדם כפי ערכו מתרומם כלפיה ומתמלא בה ג. האמת היא התורה ד. היכולת לקלוט את האמת בטהרתה, תלויה בטהרת הגוף וקדושת האדם כפי מעשיו ה. רק האומה כולה, מסוגלת לקלוט את כל האמת. לא הפרט. על כן, כעומק שיקועו של אדם בכלל ישראל, כך עוצם קדושתו ו. גם בטעויות, יש חלקי אמת המחיים אותן, ועלינו לברור את התבן מן הבר בכל טעות ז. במחלוקות בתורה, אם מגיעות מיראת שמים ולשם שמים, אין טעות מהותית לעולם. אולם יש הכרעה מעשית כאחת משתי הדעות. רצון ד' שבלימוד נשמע את שתי האמיתות, ובמעשה נכריע כזו שיש בה יותר שייכות למעשה, דהיינו כדעת הרוב של החכמים ח. אינני מכיר במושגים חרדים, חילונים, דתיים וכו'. אינו לשון המקרא וחז"ל, ויש בו הכללה שעיקרה היזק ט. הסוברים שאסור להתגייס לצבא, אם מגיעים מתוך תורה ויראת שמים וסברא של תורה, יש מקום חשוב לשמוע דעה זו והיא חלק מבית המדרש בהיותה גוון של אמת. אולם למעשה, יש להכריע להתגייס, משום שכך הלכה. י. הרב זצ"ל האריך להסביר את ערכם של החולקים על הציונות, שתפקידם היה לזכך את הציונות מכל סיגיה החילוניים. אמנם במעשה הם טעו, משום שהקב"ה ציוני (כלשון הרב בג' באלול), אך רעיונם גרם לשמירה על טהרת מחנה ישראל במידת מה ויש בו ערך כעמדה בבית המדרש, אף שאינה מדוייקת יא. כתב הרב באורות התחיה פרק כד- "אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ד', שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו, חפצו ושאיפתו, אמונתו ורעיונו, אינם כ"א חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה, "להתחסד עם קן דיליה, - דא כנ"י!" ההכרה הפנימית, שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים, בהווה ובנצח, היא תביא את תחית האומה למגמתה, היא ואך היא תקיץ את הקץ, שאליו אנו עורגים, ותתן לנו חוסן ישועות, והשרידים אשר ד' קורא, חסידי הדור, קדושי עליון, אין להם להסתכל בשום גרעון, בשום צד שלילי של כל נפש בישראל, הדבקה באיזה דבק בצור מחצבתה, כי אם להעלות את הנקודה הכללית שבכל נשמה פרטית ברום גבהה ובעלוי קדושתה. האהבה הבלתי גבולית אל האומה, אם החיים שלנו, אינה יכולה להפחת משום סבה וכשלון שבעולם, "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו". מתנשאים אנו מעל כל מחשבות השטנה של ההבנה השטחית, שתופסים בה מוסרים ומאמרים מיוחדים, שמעוררים על ידם כעס ושנאת אחים, ומלאי רצון ושקויי טל חסדים אדירים הננו שבים לחבק בזרועות אהבה את כל הנשמה לבית יעקב, החפצה לראות בשמחת גויינו ולהתהלל עם נחלתנו. דוקא מתוך האהבה הנאמנה, מתוך רחשי הכבוד היותר מסורים בכל חום רוח ונפש, הננו באים להכריז על התשובה אל התורה והמצוה, אל הקודש והאמונה, אל מורשת אבות ומסורת קדומים, אל אור ד' אלהי ישראל, המופיע על עמו ועל ארצו לעדי עד בגאון עזו. נתרחק נא מכל טינא, נתרומם מכל קטנות מח ולב, נתעלה מכל שנאה וקנטוריה, נספוג נא את האהבה הרעננה ממקור עדנה, נרכיב את ענפי החסד על שרשי הדעה, את הוד החופש על הדרת השיבה, של האמון של כבוד הורים ומורים, אשר לעם עתיק אציל ואיתן. לתחיה איתנה זו קרואים אנו ואליה נבא, ארץ אבות החמודה, ארץ חיים לנו, היא תכשירנו לעילוי עילויים זה, אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות". יב. כתב הרב באורות ישראל פרק ג- "הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג״כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב".