כיצד הרמב"ם מתאר את היחס בין ימות המשיח לעולם הבא?
שאלה
שלום הרב, בהקדמה לפרק חלק פסקה ה, שהרמבם מסביר מה הם כל אחד מה"מצבים" העתידיים הצפויים לנו,הוא מדבר על ימות המשיח, ורק בפסקה ו מתחיל לדבר על העולם הבא, ועל כן לא הצלחתי להבין מה הכוונה שלו כשכותב בביאור על ימות המשיח "וישיג... שלמות רבה, יזכה בה לחיי העולם הבא" וכן בסוף הפסקה "ובמצבים הללו יושג העולם הבא השגה חזקה" האם הוא מתכוון שכמו שבת, שנרגיש כבר בימות המשיח מעין העולם הבא או שזה אמצעי בדרך לקניית העולם הבא? או משהו אחר? תודה רבה רבה!
י"ח אייר תשפ"ד - 26.5.2024תשובה
יש שתי בחינות. א. מצב בו יש תנאים טובים, לקיום המצוות ועמל התורה. דבר הגורם לקבלת יותר שכר בעולם הבא (לשיטת הרמב"ם, הוא עולם הנשמות). ב. עצם קיום המצוות ועמל התורה, יש בהם בחינת מה של עולם הבא. עיין בנפש החיים שער א פרק ו, שכתב כך- "ובזהר בפ' נשא (ח"ג קכח, א) ריש דף קכ"ח דמשיך עליה רוח קדישא עלאה כמד"א עד יערה עלינו רוח ממרום ע"ש. וע"י זה הקדושה והאור המקיף. הוא דבוק כביכול בו יתברך גם בחייו. וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם גם בעודכם חיים כלכם היום. וזה האור מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה. וע"י הגמר האור מתחז' יותר וירים ראש עליון וע"ז אמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו. גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל עוד כמה מצות. אחר שהוא יושב עתה בגן עדן ממש חוסה בצל כנפי הקדושה בסתר עליון . אין מקום להיצה"ר לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות. ז"ש שמצוה גוררת מצוה. וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיי' המצוה. יבין וירגיש בנפשו שהוא מסובב ומלובש כעת בהקדושה ורוח נכון נתחדש בקרבו. וזש"ה אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. בהם היינו בתוכם ממש שהוא מסובב אז בקדושת המצוה ומוקף מאוירא דגן עדן".