כיצד להבין באברבנאל את הביטוי "נתאחר זכרונו" לגבי ה'?
שאלה
כבוד הרב היקר והחשוב השלום והברכה האברבנאל (עפר אני לרגליו) על הפרשה (פסוק ה) בהסבירו מדוע צירף את בני לוי לסיוע הכהנים, כותב בשלב מסוים "נותן טעם למה חזר הכתוב לזכור משפחות הגרשני בהיות שכבר זכרם למעלה ואמרו שהיה זה לפי שנזכרה למעלה מיתת בני אהרן ובני' לא היו להם יכול אף בלוים כן לכך חזר משפחותיה' להגיד שכלם העמידו משפחות. והנה אמר וידבר ה' בדבור הזה במדבר סיני להגיד שאע"פ שמזמן העגל נבחר שבט לוי לעבודת הקדש הנה לא צוה יתברך שימנה אותם ויפקוד עבודתם לבתי אבותם אלא במקום הזה כי נתאחר זכרונו כדי לסמוך ענינו אצל מספר ישראל ולזה נאמר כאן שמצות מנין הלוים היתה במדבר סיני ששם היה מנין שאר השבטים" אני הקטן מבין כאשר משתמשים בשפתנו באיברים לכאורה, בכדי שיתאפשר להעלות על מחשבתנו הדבר. אך האם השימוש בלשון "נתאחר זכרונו" לא רדיקלית מדי?
כ"ט אייר תשפ"ד - 6.6.2024תשובה
שכיח בחז"ל במקומות רבים, אין מוקדם ומאוחר בתורה, והסדר של מיקום האיזכורים בתורה בא ללמד תוכן ולא כרונולוגיה