כיצד ייתכנו סתירות בין רבנים, והאם רבנים טועים?
שאלה
איך ישנם סתירות בין רבנים? אם כולם צודקים ? האם ישנם רבנים שטועים?
י"ט סיוון תשפ"ד - 25.6.2024תשובה
התיחסתי לכך בעבר, ביחס לסוגיה דומה- שתי גישות עיקריות בראשונים ביחס לשאלה זו. א. מה שקיבלנו בסיני הוא את תושב"כ, מספר דברים שנאמרו בעל פה למשה (תפילין, אתרוג וכדומה), סודות התורה (יסודות הקבלה), ואת העקרונות כיצד לדרוש את התורה מעתה ועד עולם (יג מידות שהתורה נדרשת בהן). ב. כנ"ל, ובנוסף, כל פרטי הפרטים הכתובים במשנה. לפי גישה א, המחלוקות הן חלק מהדרך לדרישת התורה, במידות שהתורה נדרשת בהן. ולכן הכריעו על פי רוב בסנהדרין, ודעת הרוב היא הדרך שבה מגלים את רצון השם במציאות. הרמב"ן כותב על כך בחידושיו לבבא בתרא, שהנבואה פסקה בסגנון הכח המדמה, אך ממשיכה בבתי המדרש בפסיקת הלכה, בדרכי השכל כשמכריעים כרוב הדעות. זה מברר שזהו רצון השם. לכן תתכן מצווה מדאורייתא, שמשה לא הכיר את פרטיה המעשיים (למשל עמוני ולא עמונית). משום שבימיו טרם למדו אותה במידות שהתורה נדרשת בהן. לכן כשמשה חזר לימות רבי עקיבא, הוא לא הבין דבר, עד ששמע שזו הלכה למשה, ואז נחה דעתו. עומק העניין- את מה שנדרש בפרטים, לא הכיר. אך את היסוד, כיצד דורשים, הכיר וקיבל בסיני. נוסף לכך, רוב מוחלט של המחלוקות אינו בדיני דאורייתא, אלא בתקנות וגזירות מדרבנן, שהם ודאי מאוחרים. לפי גישה ב, משה קיבל את כל המשנה, כולל המחלוקות. והן הוכרעו ברוב בסנהדרין. השם אמר למשה, יוסי בני אומר טהור, עקיבא בני אומר טמא. מאיר בני אומר כשר, אליעזר בני אומר פסול. לשתי הגישות יש ראיות, ושתיהן לגיטימיות ואמיתיות. הן חולקות רק באופן, ולא בתוכן. כך או כך, לכולי עלמא התורה שבעל פה ניתנה בסיני כתורה משלימה לתורה שבכתב, ויש לה תוקף הלכתי מדאורייתא במה שנלמד מפסוקים בדרשות (וכן יסודות תורת הסוד), ותוקף מדרבנן במה שהוא תקנה או גזירה. כל דבר שנידון והוכרע על פי רוב חכמי ישראל והתקבל באומה, הוא מחייב כנתינתו בסיני. לשם הרחבה, יש ללמוד את הקדמת הרמב"ם למשנה תורה (לא הקדמה למשנה, אלא למשנה תורה).