מדוע אברהם ביקש להציל את סדום והאם לבקש חיים לרשעים?
שאלה
שלום הרב, מסופר במדרשים על רשעות בלתי נתפסת של אנשי סדום. למה שאברהם אבינו ירצה להציל אותם? האם לא כדאי בשבילם ובשביל העולם שיכלו? והאם גם אנחנו צריכים ללמוד מאירוע זה ולבקש חיים לרשעים?
כ"ה חשוון תשפ"ה - 26.11.2024תשובה
כתב הנצי"ב בהקדמתו להעמק דבר בראשית- "זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות בספר יהושע (י יג) "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (שמ"ב א יח) "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י). ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי. והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם! ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) – "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען...", והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים – מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך". וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו – נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו. ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד) "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעת רוח הקודש – לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו מקיימי הבריאה. ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר, שהוא ספר הבריאה". וכתב הרמ"ק בתומר דבורה- "שירגיל עצמו בשני דברים האחד, הוא לכבד כל הנבראים כולם, אחר שיכיר מעלת הבורא אשר יצר האדם בחכמה, וכן כל הנבראים חכמת היוצר בהם, ויראה בעצמו שהרי הם נכבדים מאוד מאוד, שנטפל יוצר הכל החכם הנעלה על כל בבריאתם, ואילו יבזה אותם ח"ו – נוגע בכבוד יוצרם; והרי זה ידמה אל חכם צורף, עשה כלי בחכמה גדולה והראה מעשהו אל בני אדם, והתחיל אחד מהם לגנותו ולבזותו, כמה יגיע מהכעס אל החכם ההוא, מפני שמבזין חכמתו בהיותם מבזים מעשה ידיו – ואף הקב"ה ירע בעיניו אם יבזו שום בריה מבריותיו, וזה שכתוב (תהלים קד, כד) "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'", לא אמר "גָּדְלוּ" אלא "רַבּוּ" – לשון "רַב בֵּיתוֹ" (אסתר א, ח), חשובים מאד, "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", ואחר שנטפלה חכמתך בהם – רבו וגדלו מעשיך, וראוי לאדם להתבונן מתוכם חכמה, לא בזיון; השני, ירגיל עצמו להכניס אהבת בני־אדם בלבו, ואפילו הרשעים, כאילו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני־אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם בליבו, ויאמר מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום. כמאמר אוהב נאמן לכל ישראל, אמר (במדבר יא, כט) "וּמִי יִתֵּן כָּל עִם ה' נְבִיאִים וְגוֹ'", ובמה יאהב? בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם. ויאמר בליבו אילו היה העני המאוס הזה בעל ממון רב כמה הייתי שמח בחברתו, כמו שאני שמח בחברת פלוני; והרי זה – אילו ילבישוהו הלבושים הנאים כמו פלוני הרי אין בינו לבינו הבדל, אם כן למה יעדר כבודו בעיני, והרי בעיני־ה' חשוב ממני, שהוא נגוע מדוכה עוני ויסורים ומנוקה מעון, ולמה אשנא מי שהקב"ה אוהב; ובזה יהיה לבבו פונה אל צד הטוב ומרגיל עצמו לחשוב בכל מידות טובות שזכרנו". על כן אנו צריכים לבקש בתפילות, שהרשעים ישובו לד' אם ירצו, ושלא יפסידו את יכולת הבחירה החופשית בטוב בשל רשעותם. אמנם אם לא שבו, ומרעים לאחרים, או חייבי מיתות בית דין, יש להורגם (בימים שיש בי"ד של עשרים ושלושה כהלכה, או בהחלטת ממשלה). ולאחר שמתו, יכבד את מיתתן וגופם, כפי שכתוב 'ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף'. באר רש"י- 'שקבר את ההרוגים שהרג באדום, והוא שם טוב לישראל שקוברין את אויביהם, וכן הוא אומר במלחמת גוג ומגוג 'וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם'. ומנין שקברן דוד? שנאמר בספר מלכים 'ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים''. הוי אומר, המגמה העליונה של ישראל אינה שנאת הגויים וכילויים, אלא תיקון העולם, וריבוי אמונת השם ומוסר התורה בעולם. כפי המשפט העומד ביסוד מזמור 'למנצח בנגינות מזמור שיר'- 'ישמחו וירננו לאומים, כי תשפוט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה'. זוהי מגמתנו- שיכירו כל יושבי תבל שהשם הוא האלוקים, ויתנהגו בצורה מוסרית של שבע מצוות בני נח. בנתיים, מי שלוחם נגד מגמה זו, נגד ישראל ותורתם, נגד ביסום העולם ותיקונו, אנו ממגרים אותו עד רידתה. אך לא מרצון להשמיד את מי שאינו יהודי מתוך שנאתנו את הגויים, אלא מתוך רצון שישובו העולם כולו בתשובה לדרכי השם המוסריים והטובים. אנו נלחמים והורגים, כדי להיטיב את העולם, ולא משנאתו. לכן, לאחר שהכנו את האוייב במרץ רב ומבלי רחם כדי שלא ימשיך ברישעו, אנו מקברים מתיו, משום שאין לנו שנאה כלפי עצם קיומו של אדם שאינו יהודי, אלא כלפי העוול שהוא עושה, וכלפי האישיות המושחתת שבחר לעצב לעצמו. לאחר שמת וגופו אינו מזיק יותר, אנו דואגים לקבור את גופו מכבוד לעצם בריאתו כאדם בידי השם. להדגיש, שלא גזע גופו הוא שורש הרע, אלא בחירותיו של האדם בחייו. נוסף לכך, חשוב לשמור את הגופות של הרשעים שבאוייבי ישראל במלחמה, כדי שנוכל להחליפם תמורת שבויי ישראל שביד האוייב.