כיצד להתייחס לאמירה על מניעי הלוחם האמיתי במלחמה?
שאלה
'לוחם אמיתי לא נלחם בגלל שהוא שונא את מי שמולו, אלא הוא אוהב את מי שמאחוריו' מה הרב חושב על המשפט הזה?
ט"ו כסלו תשפ"ה - 16.12.2024תשובה
זהו משפט בינוני של חולין. מצד הקודש, אנו נלחמים מתוך אהבת הכל, ולא רק מאהבת מי שמאחורינו. המאבק שלנו ביוונים בחנוכה היה גם למען היוונים עצמם, שיחדלו מלעוות את תפקידם ולהרשיע, וישובו לתפקידם החשוב שניתן ליפת אביהם, לשכון באהלי שם ולייפותם. וכן בכל אוייב. כתוב 'ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף'. באר רש"י- 'שקבר את ההרוגים שהרג באדום, והוא שם טוב לישראל שקוברין את אויביהם, וכן הוא אומר במלחמת גוג ומגוג 'וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם'. ומנין שקברן דוד? שנאמר בספר מלכים 'ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים''. הוי אומר, המגמה העליונה של ישראל אינה שנאת הגויים וכילויים, אלא תיקון העולם, וריבוי אמונת השם ומוסר התורה בעולם. כפי המשפט העומד ביסוד מזמור 'למנצח בנגינות מזמור שיר'- 'ישמחו וירננו לאומים, כי תשפוט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה'. זוהי מגמתנו- שיכירו כל יושבי תבל שהשם הוא האלוקים, ויתנהגו בצורה מוסרית של שבע מצוות בני נח. בנתיים, מי שלוחם נגד מגמה זו, נגד ישראל ותורתם, נגד ביסום העולם ותיקונו, אנו ממגרים אותו עד רידתה. אך לא מרצון להשמיד את מי שאינו יהודי מתוך שנאתנו את הגויים, אלא מתוך רצון שישובו העולם כולו בתשובה לדרכי השם המוסריים והטובים. אנו נלחמים והורגים, כדי להיטיב את העולם, ולא משנאתו. לכן, לאחר שהכנו את האוייב במרץ רב ומבלי רחם כדי שלא ימשיך ברישעו, אנו מקברים מתיו, משום שאין לנו שנאה כלפי עצם קיומו של אדם שאינו יהודי, אלא כלפי העוול שהוא עושה, וכלפי האישיות המושחתת שבחר לעצב לעצמו. לאחר שמת וגופו אינו מזיק יותר, אנו דואגים לקבור את גופו מכבוד לעצם בריאתו כאדם בידי השם. להדגיש, שלא גזע גופו הוא שורש הרע, אלא בחירותיו של האדם בחייו.