כיצד להימנע מכעס ושנאת חינם מול אי שותפות במלחמה?
שאלה
שלום. אני לקראת סבב מילואים נוסף במלחמה זו, מעל 270 ימים עד כה. אישתי מוסרת נפשה בלטפל בחמשת ילדינו כשאני לא נמצא וזה כרוך בעומס טכני, נפשי ורגשי רב לכולנו. אנו גרים בשכונה חרדית ומאוד מאוד קשה לנו המצב שהם לא שותפים ולא לוקחים חלק. חלקם הגדול גם מעט מנותק ולא מודע לקושי אותו אנו חווים. כיצד נוכל להשתדל להימנע מכעס ומשנאת חינם ח"ו? תודה רבה
י"ט אדר תשפ"ה - 19.3.2025תשובה
אשריכם, גדולי דורנו. המצב הבריא הוא, מגורים במקום שאין בו רק גוון אחד ויחיד. ק"ו אם מדובר בגוון הסותר את אורח חייכם. לכן נכון יהיה לעבור מקום מגורים, לשכונה הטרוגנית יותר. עד אז, תראו בהתמודדות הזו נסיון משמיא, ללמד זכות על כך שאינם לוקחים חלק בחובה מדאורייתא של מלחמות ישראל. לימוד זכות, אין כוונתו רמיה עצמית. אלא העמקה בשורשי הטעמים של הטעות, עד שמבחינים שהיא מגיעה מרצון טוב, שהשתבש ביציאתו אל הפועל. הרצון הוא לשמור על תו"מ, על הנוער, ושלא יפגע אורח החיים הדתי. זהו כמובן רצון טהור ויקר מאד. הבעיה היא שבמקום לגבש דרכים שיאפשרו זאת, יחד עם גיוס (כמו הישיבות הציוניות), יש פסילה קטגורית של כל מגע. רצון נוסף מצידם, הוא שלא להעניק הכרה למהלך הציוני. שורשו, טהור וטוב, הרצון ששיבת ציון תהיה בקדושה ובנקיות, ולא בתרבות המדיה הקיימת כיום במקומות רבים. אולם גם כאן, במקום להשתתף במהלך הציוני האלוקי בזהירות ותבונה, יש המנעות מכל מגע. חרדה במקום אמונה. הטעיות אם כן, אינן בשורשי הרצון, אלא בהופעותיו. שימו לב לשורשים, שבחו אותם, לצד הביקורת העניינית הפנימית על המעשים הטועים שלהם.