האם ראוי לכוון לכוונות הרמות של הרב קוק כבר בתחילה?
שאלה
אם כך, אדם שלצורך הדוגמה מתעמל, צריך להתאמן מתוך כוונה לבריאות גופו ואורך ימיו ולא גם כי זנחנו את הגבורה הגופנית ועלינו לשוב בתשובה היוצרת גופים חטובים ואיתנים, שרירים חזקים, ולהיות בנים אמיצי כוח לאומה? יש לכך השלכה מעשית על תדירות האימונים ועצימותם. ולאו דווקא באימונים אלא גם מי שעוסק בניגון, שירה, ספרות וכל שאר תחומי החיים שהרב זצ"ל דיבר עליהם שייכנסו חזרה לקודש. האם הרב קוק כתב את דבריו רק למי שכבר השלימו את המסילה וקנו את מדרגת הקדוש? רק כדי שנדע שהם יתקיימו לעת"ל אבל לא נכוון להם כעת? ואם כן מדוע תלמידי תלמידיו מלמדים אותם ברבים לבחורים בתחילת חייהם הבוגרים? האם לא ניתן לומר שהעיסוק והמחשבה בכוונות הללו(כנ"ל בכוונת האכילה שבשאלה הקודמת), גם כאשר אדם בראשית המסילה, יהוו לו קריאת כיוון והבנת עומק של פעולות שטחיות ולא יגרמו לו לדמות שהוא נשגב במעשיו? האם ה'קפיצות' במחשבה ובכוונה בהכרח יגרמו לקפיצות ודילוגים מסוכנים גם במעשה? ואולי בכלל אלה לא קפיצות ודילוגים במחשבה אלא פשוט לימודי אמונה שמוסיפים גודל לחיים? כל זה יחד עם הכרה של האדם בקטנותו ובחסרונותיו, אבל אנחנו לא מספיק גדולים כדי להכיל גדלות תוך כדי ההתמודדות עם הקטנות? נזכרתי באורות התורה פ"ט פסקה י"ב על מי שנשאו ליבו לעיין בדברים הרמים וללמוד את הדברים הפנימיים שזו היא חובתו לצורך קביעת היראה ומבלעדם תחסר לו, אולי ברמת הכלל דורנו הוא דור כזה לעומת דורות קודמים?
כ"ג אייר תשפ"ד - 31.5.2024תשובה
אפשר תמיד לכוון כוונות נעלות. למעשה להתקדם בפעולות כפי המסילה, ברמה האמיתית של כל אדם.