האם עדיף למות ולא להסתכן בחילון במסגרת הצבא?
שאלה
שלום הרב, צפיתי בשיחה בין שני נציגים של אחים לנשק עם רב חרדי חשוב (את שמו איני זוכר). הנציגים ניסו לייצר שיח לשם גיוס חרדים לטובת המלחמה. הרב השיב להם "אני מעדיף שהבנים שלי ימותו אצל הערבים מאשר שיהיו חילונים". הרב הניח שלא משנה מה היא ההתנהלות עם ערכי היהדות בצבא במצב הנוכחי ואם יתרחש שינוי משמעותי לטובת גיוס בחורי הישיבות- הם יודעים מנסיון שהאווירה החילונית תמשיך להתקיים בכל מקום שהוא בצבא, ועל כן אין סיכוי שהם יתגייסו לצבא, גם במחיר של מיתה. שמעתי את הדברים ויצאתי מבולבל. אני התגייסת ושירתי בצבא ולא יצאתי חילוני בשום אופן. אבל, אני יכול להבין את החשש שלהם, כי הרוח החילונית בהחלט שררה במקומות בהם שירתי. ועל כן- מה נדבר ומה נצטדק? אם נכון הוא הדבר שבמידה והחברה החרדית תתגייס- אחוזים משמעותיים מתוכה יעזבו את הדת, והחברה החרדית תתפרק- אולי הם צודקים? כמובן שקשה לי עם זה, בעיקר כי אני חש הזדהות עם המדינה, ועם חברי שאינם דתיים, אך אני לא מוצא דרך להשיב כנגד הטענה שעדיף למות ולא להיות חילוני, אם הם צודקים ואכן זה המחיר של ההתגייסות. והרי אדם צריך להתרחק מאפשרות של ניסיון גדול (שיכול להביא אותו להתפקרות) ולדעתם, גם במחיר של מוות. האם עד כדי כך הדברים מגיעים?
ח' תמוז תשפ"ד - 14.7.2024תשובה
הנושא אינו מסובך. כשרוצים, יוצרים מציאות מתאימה שאין בה בעיה. כמו מחלקות ההסדר, המתאימות לדתי לאומי, כך הצבא מוכן ליצור גדוד שלם, לא רק מחלקות, שיהיה חרדי כולו. ללא נשים וכדומה, ועם שליש יום של תורה וכו'. גדוד שיש במקום מגודר ומוגדר. בזה הצבא החליט לוותר על תפיסת הגיוס ככור ההיתוך הזהותי של בן גוריון, ועבר לצבא שעיקרו משימה חיצונית. אולם, צריך רצון מהצד השני.