האם חייל רשאי לסרב למשימה שנראית חסרת היגיון מבצעי?
שאלה
שלום הרב, יש לי חבר שמשרת בעזה. נמצאים ליד ג'באלייה. הם כובשים איתורים, את ך במקום לשלוט עליהם, הם בסוף נסוגים מהאיתורים, ומוצאים אפילו מחבלים באותם איתורים יום למחרת. הם מרגישים שאין שום היגיון במה שהם עושים, וסתם מסכנים את עצמם. חבר שלי נשוי +שלושה ילדים, ולא מוכן למות בשביל משימה לא מבצעית לטענתו. הוא חושב להגיד למ"פ שהוא יותר לא יוצא לפעילויות שכאלו. האם הוא צודק בחשיבתו, או שהוא צריך להקשיב למפקדים בכל מחיר?
י"ט חשוון תשפ"ה - 20.11.2024תשובה
אני מבין את הקושי הגדול, ואת הביקורת. ההבדל בין צבא מסודר למיליציות, הוא בהיררכיה הפיקודית המרוכזת. לו היינו מיליציות, היתה לכל החיילים תחושת חופש, וכל יחידה היתה מרגישה שהיא מכריעה את המערכה. אולם במציאות הריאלית, מיליציות אינן מסוגלות להכריע מערכות. חייבים היררכיה פיקודית עבור הכרעה. לצד תחושת החופש, המיליציות היו גורמות לחורבן בית שלישי, בהיעד שיקול אסטרטגי אחד וכללי. לא רק אסטרטגית, אלא גם טקטית. אין יכולת לחפ"ש וגם לפיקוד הזוטר להבין שיקולים רחבים יותר, ברמה הטקטית. ק"ו האסטרטגית. מה שנראה בחוש כהחמצה וכטעות, מתברר בראיה הכוללת כחשבון טקטי ואסטרטגי חכם. הוא, וגם המ"פ שלו, לא יודעים כלל את מה שהמג"ד יודע. והמג"ד לא יודע את שיקולי המח"ט, וכן הלאה. יש פקודות בצבא, וחובה לציית להן. נכון הדבר שחלק מהפיקוד הבכיר בצבא, וגם בהנהגה המדינית, נדחפים ממניעים הישרדותיים, ולא הכרעתיים. מניעים של חשבון זמני, ולא חשבון כללי. אולם יחד עם זאת, ברוב המקרים, הצבא שלנו מתפקד היטב במלחמה הזו בשיקוליו המלחמתיים. עזה הרוסה כמעט עד היסוד, והאוייב בצפון כמעט מובס. יתירה מזאת, עדיף להכיל קושיות, מאשר לפרק הכל. את זאת למדנו ממנחם בגין, בהתנהלות האצ"ל מול טעויות הדרג הפיקודי בצה"ל בקום המדינה. לכן, הלכתית, ולהבדיל גם חוקית ומוסרית, חובה עליו להמשיך לשרת, ולציית לפקודות. כמובן חשוב שישאל, ויאמר ביקורת למי שצריך. אך אין בזה כדי להתיר לצאת מהמערכה.